Feeds:
Posts
Comments

“איקי דביקי האפור” האפוקליפטי: האם הננוטכנולוגיה מסוכנת?

בינואר 2003 ארגוני סביבה שחררו דו”ח נגד הננוטכנולוגיה: הסכנות הטמונות בננוטכנולוגיה, כאשר מדענים מתחילים לבצע מניפולציה ברמת הננו. נחשו מי קרא את הדו”ח? לא אחר מאשר הוד מלכותו הנסיך צ’רלס מבריטניה. מיד אחר כך הנסיך הבריטי צ’רלס הכריז בציבור שהוא חושש ממשהו אפוקליפטי שקרוי “איקי דביקי האפור” gray goo. הוא חשש מזרם של מליוני ננומכונות רובוטיות מיקרוסקופיות מהירות שמסוגלות לשכפל את עצמן ברעב לדלק. הן עלולות לברוח מהמעבדה בבריטניה, לכלות את הביוספירה כולה, להרוס את החיים בפלנטה שלנו ולהותיר רק ביצת איקי דביקי אפורה של רובוטים. אריק דרקסלר, החוקר לשעבר מה-MIT, העלה את מפלס הפחד ב-1986 כאשר הוא דיבר על ה-gray goo בספרו הידוע מנועי היצירה. הוא תאר תסריט אפוקליפטי לפיו בעתיד יהיו לנו ננורובוטים שישכפלו את עצמם עד אינסוף ויכלו את כלל המשאבים שעל כדור הארץ. יש להניח שהננורובוטים היו מבקרים בלונדון ולא נוגעים בבקינגהם פלאס של הוד מלכותה…

חדשות ה-BBC פרסם מאמר מרגיע באפריל 2003: שר המדע הבריטי הלורד סינסבירי אומר, ש”איקי דביקי האפור” המשכפל את עצמו עד אינסוף לא יכלה את המין האנושי מעל הפלנטה כתוצאה מההתפתחות החדשה בננוטכנולוגיה. ההיסטריה הייתה בשיאה. הנסיך צ’רלס, כך דווח על ידי משרדו, קרא דווח על הסיכונים הסביבתיים והחברתיים הפוטנציאלים של הננוטכנולוגיה. הוא נפגש עם מומחים במעונו שבהייגרייב כדי לשמוע יותר אודות הנושא. עברו מאז כמעט שבע שנים וההיסטריה עברה מבריטניה לגרמניה.

הנשיא שלנו שמעון פרס – מאמין ותומך גדול בננוטכנולוגיה. צלום: גלי וינשטיין

האם הננוטכנולוגיה מסוכנת?

הדה שפיגל פרסם לפני שבועיים מאמר שכותרתו “האם הננוטכנולוגיה מסוכנת?”  

 
מה זה ה”איקי דביקי האפור” הקטנים האלה?…. רק ננוחלקיקים. 
 

הסיפור בכלל החל כאשר באמצע אוקטובר הופיע בגרמניה מאמר מטעם סוכנות הסביבה הפדראלית הגרמנית UBA. מומחי הסוכנות העלו גרסה מעודכנת למאמר רקע, שאותו הם פרסמו כבר ב-2006 באתר הסוכנות בננוטכנולוגיה, תחת הכותרת “ננוטכנולוגיה לבני אדם והסביבה: הגדלת הסיכויים, הקטנת הסיכונים”. המאמר עורר כותרות מפחידות בעיתוני גרמניה: “ננוטכנולוגיה יכולה לגרום לכם להיות חולים” ו-”אזהרה רשמית ראשונה בגרמניה” אודות הסכנות של הננוטכנולוגיה. “הסוכנות הגרמנית הפדראלית לסביבה מזהירה כנגד הננוטכנולוגיה”. גורמים רשמיים בסוכנות החלו לחוש שהם לא הובנו כהלכה. הסוכנות הסתייגה מהכיסוי הנרחב שניתן לסיפור בעיתונות באומרה, שהמאמר הוא לא אזהרה וגם לא מחקר חדש. הוא בסך הכל מאמר רקע על ננוטכנולוגיה. ויותר מזה, היא אמרה, שאמנם הדיווח הזהיר, אך גם פתח הזדמנויות חדשות בתחום הננו. למעשה סוכנות ה-UBA החלה מתנפלת על הננוטכנולוגיה שנחשבת לאחת הטכנולוגיות המרתקות ביותר של המאה העשרים ואחת. ולפי עומדן המומחים באירופה, היא תהיה שווה טריליוני אירו מבחינה גלובאלית עד שנת 2020.

מהי ננוטכנולוגיה?

ננוטכנולוגיה עושה שימוש בחומרים זעירים ברוחב שהוא צר פי 10,000 מהשערה האנושית. היא המדע של בנית רכיבים, מערכות וחומרים סינתטיים ברמה המולקולארית והאטומית. לחומרים שמהנדסים אותם ברמת הננו, במיליארדי המטרים, יש תכונות פיזיקאליות, כימיות, אופטיות וחשמליות חדשות, ולמען האמת בלתי רגילות. את התכונות האלה לא רואים במערכות מקרוסקופיות, כגון מוצקים, גבישים והרכבים כימיים אחרים. תכונות אלה נובעות מהגודל של החלקיקים, מהאופן שבו הם מסודרים, ומארגון הגדלים והחומרים ברמת הננו.

הננוטכנולוגיה הובילה לפריצת דרך מחקרית בתחום חשוב מאוד ברפואה. לדוגמא בחקר הסרטן. התרופות שנלחמות היום בסרטן הן רעילות לגידול אבל גם רעילות לתאים הרגילים. ולכן היעילות של הכימותרפיה מוגבלת במידת מה ומלווה בתופעות לוואי. והנה עלה הרעיון של רכיבי תמסורת בגודל ננו, שיכוונו ישירות למטרה לתאים הסרטניים, כאשר הם נושאים תרופות אנטי-סרטניות. בצורה זו ניתן יהיה להפחית את הרעילות לרקמות וגם ניתן יהיה לשפר את ספיגת התרופה. רכיבים ננו זעירים יכולים לחדור אל תוך התא ולהיות באינטראקציה עם ביו-מולקולות על פני ובתוך התא ולמסור תרופות אנטי-סרטניות לתאי המטרה. למרות גודלו הזעיר, רכיב הננו יכול להכיל בתוכו אלפי מולקולות זעירות של מרכיב התרופה. ביוכימאים ומהנדסים החלו עובדים על הננו-חלקיקים, הציפוי והגיאומטריה של החלקיק והאינטראקציה עם התרופות. קבוצת מדענים אחת אף השתמשה בננו-חלקיקים לתמסורת גן שאילץ כלי דם להרס עצמי – דבר שמנע יצירת כלי דם בגידול. החלו לחשוב גם על הננו-צינוריות מפחמן כביו-חישנים מצופים במולקולות מסוימות שייצמדו למולקולות שרק תאי הסרטן מפרישים אותן. כאשר מולקולות המטרה מתקשרות למולקולות אלה, משתנה תכונה פיזיקאלית כלשהי וזו נמדדת.

לפני שלוש שנים חזו שמהפכת הננוטכנולוגיה תהפוך הרבה משקיעים בתעשיית הננו למיליונרים. התעשיינים ראו בננוטכנולוגיה פוטנציאל עצום, כי הגודל הזעיר יכול להעלות את הסטנדרטים של חיינו וכך להוביל למהפכה תעשייתית נוספת במאה העשרים ואחת. האם הם צריכים לדעת מדע – כימיה אורגנית, פיזיקה כימית, גנטיקה וביולוגיה מולקולארית כדי להבין את הפוטנציאל העצום שטמון כאן? לא. במזרח התיכון ישנו משבר המים, פורצות מחלות, העוני באזור גובר, טכנולוגית המידע, התקשורת והמחשבים וגם האנרגיה הסולארית בארץ שטופת שמש כמו שלנו מזמינות הכנסת הננו-חלקיקים בתאים סולאריים. בנוסף, פריצות דרך ברפואה וטיפול בסרטן דורשים את השילוב של הננוטכנולוגיה.

כך קרה שלחומרים מהונדסים ברמת הננו החלו להיות יישומים תעשייתיים ומדעיים כאחד – בחיי היומיום בקוסמטיקה, באמצעי ניקוי, בבריאות ועד כדי שימושים צבאיים, ציפוי לטנקים ועוד. אתם יכולים למצוא בסביבות 600 מוצרים על המדף היום שמכילים ננוטכנולוגיה. ולמעשה ישנם כל כך הרבה מוצרים בשוק שעושים שימוש בחידושי הננוטכנולוגיה, שאין אנו שמים לב לכך: החל בקרם נגד שיזוף, ליפסטיקים, קרמים לאנטי-אייג’ינג, מוצרי מזון מסוימים, מוצרים ידידותיים לסביבה כמו צבע מבודד תרמית ואפשר להוסיף גם מוצרים רפואיים.

הנה לדוגמא המצאה של בריטי בשם מייקל פריצ’רד: למה לקנות מכשיר מסנן מים ענק ולהעמיד אותו בפינת בית? קנו בקבוק קטן שקרוי LIFESAVER. זהו הבקבוק עם הפילטר בגודל 15 ננומטרים שמרחיק פתוגנים כמו וירוסים, בקטריות ופרזיטים מהמים ללא צורך בכימיקאלים שיגרמו לכם לירוק את המים מייד כאשר אתם שותים אותם… המערכת היא מובנית בלחץ גבוה בתוך הבקבוק בגודל רגיל של שני ליטר והיא מבצעת את פעולת הסינון תוך דקה – בקצב שאתם שותים את המים (ראו סרט של TED בסוף המאמר הזה). השאלה – יאמרו הסביבתנים – האם אנו שותים גם חלק מהננו-חלקיקים האלה שעושים את עובדת הסינון…

הננוטכנולוגיה חודרת לחיינו

יחד עם פריצת הננו לחיינו, יש לזכור שהננוטכנולוגיה היא בחיתוליה. והחלו כך להופיע מאמרים אודות הסכנות שטמונות בננוטכנולוגיה. פורסם מאמר על הסכנות בשימוש בננו-כסף במוצרי צריכה. הכסף, טענו חובבי הסביבה, הוא בעיקרו רעיל והשימוש בו במוצרי צריכה ונוזלי חיטוי (כגורם אנטי-בקטריאלי) ברמת החשיפה היומית הוא בעייתי.

מסתבר שהשימוש בכסף למלחמה בבקטריות ברפואה התחיל עוד במאה ה-18 עד שנכנס הפניצילין לחיינו. אולם, מאז האנטיביוטיקות השונות, הופיעו בקטריות עמידות לאנטיביוטיקה. השימוש בכסף בציוד ניתוחי ורפואי נהפך שוב לאופציה אטרקטיבית. במקביל הכסף נהפך גם ללהיט במוצרי צריכה ביתיים כמו קוסמטיקה, בגדים, מכשירים וכלים. והנה כי כן האנשים החלו להיחשף אליו בכמויות הולכות וגוברות וכך יעילותו החלה לרדת. בארבע השנים האחרונות יצרנים החלו להכניס ננו-חלקיקי כסף למוצרי צריכה החל מתחתונים, חולצות ועד למוצרי ילדים וגם במסרקים ובמייבשים, מכונות כביסה ומדיחי כלים –  וכך קרה שאנשים באים במגע יומיומי עם ננו-חלקיקי הכסף. מפרסמים שהשימוש בחלקיקים הזעירים מכסף במוצרים ביתיים הופך אותם לחופשיים מחיידקים. ומי רוצה שבמדיח שלו או במכונת הכביסה שלו יהיו בקטריות, לא עלינו כמובן?

ננו-חלקיקי כסף

באוסטרליה ישנו שימוש נפוץ בננו-כסף במוצרי צריכה. וכך בינואר האחרון, הסביבתנים האוסטרלים בשם “חברי כדור הארץ” קראו להחרמת המכירה של כל המוצרים המסחריים שמכילים ננו-כסף עד אשר יוסדרו חוקים ותקנות ברורים יותר בנוגע לננוטכנולוגיה. וכל זאת מדוע? חובבי הסביבה חוששים שהבקטריות יהפכו לעמידות לכסף באותו האופן שחלק מהן פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה. מחקרים מראים שישנן בקטריות שמסוגלות לאכול צבע ואחרות שהצבע הורג אותן. פירושו של דבר שאם משתמשים בנוזל חיטוי רפואי שמכיל ננו-חלקיקי כסף, או אפילו במכונת כביסה ביתית ודטרגנטים מננו-כסף, היעילות לקטילת הבקטריות תהיה רק של 99%. אבל יישארו עדיין ה-1% חיידקים שלא ימותו ויפתחו עמידות. לפיכך, טוענים הסביבתנים הננו-חלקיקים הם גימיק וגם תוספת יקרה ומיותרת לבגדים, למדיחי הכלים, למכשירים ולנוזלי החיטוי. אנשים לכן הצליחו לשרוד במשך מיליוני שנים ללא תחתונים ננוטכנולוגיים בעלי ננו-כסף. לפיכך, אין שום סיבה שהם לא ימשיכו לשרוד עם תחתוני שוק הכרמל רגילים…

ננוחלקיקים והחיסון נגד שפעת חזירים

בספטמבר התפשטה השמועה ברשת שהננוחלקיקים והחיסון נגד שפעת החזירים יחד הם קטלנים. למה הכוונה? מצאו ננוחלקיקים בחיסונים נגד שפעת החזירים. יצרני החיסון בצעו ניסויים בעזרת ננוחלקיקים כדי להמריץ את יעילות החיסון. החיסון אושר בגרמניה ובארצות שונות באירופה ונמצא שהוא הכיל ננוחלקיקים בצורה כזו, שנטען שהיא פוגעת בתאים בריאים ויכולה אף להיות קטלנית.

ב-2007 חוקרים מהאקול פוליטכניק פדרל דה לואזאן הודיעו במאמר בכתב העת “נייצ’ר ביוטכנולוג’י”, שהם פיתחו ננוחלקיק שמעביר חיסונים ביעילות רבה יותר, תוך פחות תופעות לוואי ובעלות פחותה מהטכנולוגיות החיסוניות העכשוויות. ב-25 ננומטרים בלבד, ברגע שחלקיקים אלה הוזרקו, הם זורמים דרך תא העור ועוברים לצמתי הלמפה. תוך דקות הם מובילים לריכוז חומר גבוה יותר דרך העור, כאשר תגובת מערכת החיסון היא חזקה ואפקטבית במיוחד. אולם, אליה וקוץ בה. נטען שהחיסונים שמכילים ננוחלקיקים עשויים להיות קטלנים, ואם לא קטלנים, אז לפחות לגרום לבעיות בריאות ולנזק בלתי הפיך. 

שוב אותם החששות מפני הננוטכנולוגיה: הננוחלקיקים עוד יהרסו את התאים בגוף ברגע שהם יכנסו לגופנו ולא ניתן יהיה להוציאם כבר כאשר הם חדרו לגופנו. וכך, אך טבעי הוא שהננוטכנולוגיה תעלה פוביות שונות בדיוק כמו שפעת החזירים. 

הסערה הסביבתית בגרמניה בנוגע לננוטכנולוגיה

והנה טוען המאמר שפורסם בדה שפיגל, גרמניה היא אחת המובילות באירופה בתחום שילוב הננוחלקיקים והננוטכנולוגיה במוצרי צריכה. דו”ח שניתן על ידי “פורום-ננו” – רשת אונליין לחדשות ננוטכנולוגיה, שנוסדה על ידי האיחוד האירופאי – מדווח שהתמיכה של הממשלה הגרמנית בטכנולוגיה היא חזקה מאוד. בין השנים 1998 ל-2004 הקף הפרויקטים שמומנו בגרמניה היו פי ארבע מקודם וסך כל המימון היה 120 מיליון אירו.

לא ידוע כמה מוצרים יש על המדף הגרמני שמכילים ננוחלקיקים, ולכן החלו לחשוש בסוכנות הסביבה הפדראלית הגרמנית UBA ולומר לעיתונות הגרמנית, שהצרכן לא יכול להימנע מהם. מלבד קרם השיזוף, המוצרים לא מסומנים ולא כתוב עליהם “מכיל ננוחלקיקים”. מכאן, איך אפשר לדבר בכלל על הסיכונים, כאשר לא שמים תווית על המוצר “מכיל ננוחלקיקים”? סוכנות ה-UBA העריכה ש-800 חברות גרמניות עוסקות עתה בתחום הננוטכנולוגיה. הממשלה החדשה שאותה מרכיבה הקנצלרית אנגל’ה מרקל בין הקונסרבטיבים לדמוקרטים החופשיים (שהם אוהדי עסקים) שוקלים לתמוך בתעשייה ה-nascent בעדיפות לממשל הבא.

המאמר של החוקרים מסוכנות ה-UBA ביטא הסתייגויות רבות אודות הננוטכנולוגיה. הסוכנות קראה לרישום המוצרים שעושים שימוש בננוטכנולוגיה. היא גם דרשה לשים תוויות לטובת הצרכן על המוצרים, שיציינו שהמוצר מכיל ננוחלקיקים. הסוכנות מוסיפה שלמרות הביקורת, עדיין, “לדעת אנשים רבים בסוכנות, הננוטכנולוגיה מעוררת תקוות לא רק עבור העסקים, אלא גם לשיפורים בהגנת הסביבה והבריאות”. למשל היא יכולה לתרום ליעילות טובה יותר בגלל שחומרי ננו גורמים להפחתת משקל המכוניות והמטוסים ובכך מסייעים לחסוך בדלק. ובגלל משך חייהם הארוך יותר ויעילותם הרבה יותר, LED-ים משופרים על ידי הננוטכנולוגיה יכולים אף לסייע בשימור האנרגיה. לכן הננוטכנולוגיה בסופו של דבר היא גם ידידותית לסביבה…

חרף זאת, “באמצעות השימוש הגובר בננוחומרים סינתטיים, יש להניח את הכניסה הגוברת שלהם לתווך הסביבתי, כולל האדמה, המים והאוויר”, כותבים המומחים במאמר. “עד כה היה מחסור חלקי בשיטות בדיקה מתאימות לקביעת הסיכונים של חומרי הננו להבטחת הניטור”. וכך המאמר גם קובע שמעט מידי מחקר בוצע בנוגע לסיכוני הבריאות של חומרי ננו סינתטיים.

במסיבת העיתונאים, מדעני ה-UBA אמרו, “למרות שהננוטכנולוגיה טומנת בחובה פוטנציאל עצום לחידושים במוצרים אקולוגיים, ישנו גם הסיכון לסביבה ולבריאות האנושית. ישנם עדיין כמה פערים רציניים בידע. מה שמציע אפשרויות רבות למחקר ולתקנות”. ומכאן שיש צורך בתוכניות לקביעת הבטיחות של הננוטכנולוגיות.

תשובת הממשל הייתה, שבגרמניה החלו בתוכנית ה”ננוקייר” שממומנת על יד המשרד למחקר ולחינוך הפדראלי. התוכנית הפיקה נתונים עבור 11 ננו-חומרים שונים בקיץ האחרון, ועתה התוכנית תתחיל בשלב השני. ישנה גם תוכנית בשם “ננו-ניצ’ר” למחקר ההשפעות הרעילות של הננוטכנולוגיה והתוכנית דנה לבניית מאגר נתונים של כל הנתונים שנאספו מפרויקטים מחקריים אלה.

בעוד עיתוני גרמניה קראו את המאמר של סוכנות ה-UBA והפכו אותו להיסטריה, וכך עוררו את הויכוח בצורה ציבורית, תשובת המשרד למחקר ולחינוך הפדראלי לא נראתה מספקת. נראה היה ששנים יכולות לעבור בטרם תתקבלנה תשובות מהפרויקטים המחקריים ובינתיים הצרכנים קונים בחנויות מוצרים.

מסיבה זו, המאמר מאת סוכנות ה-UBA קרא לרישום מחויב המציאות על המוצרים שמכילים ננוטכנולוגיות, כדי “להגדיל את השקיפות” ותו לו. הוראות חדשות מטעם האיחוד האירופאי דורשות את הרישום של כימיקאלים במוצרים, ואותו הדבר צריך להיות תקף עבור מוצרי הננו, טוענים בסוכנות ה-UBA. וכך “לאנשים תהיה החירות לבחור”. כלומר, “צריכים לשאוף למערכת תוויות מתאימה שמיידעת מבלי להציע סכנה”.

המפלגה הירוקה בגרמניה ברכה על ההצעה. גורמים מטעם המפלגה בפרלמנט הגרמני אמרו שהננוטכנולוגיה מציעה הזדמנות חסכונית עצומה, אבל הזהירו שיש להשתמש בטכנולוגיה רק אם מכירים בסיכונים ומפקחים עליהם. המפלגה קראה לממשל לנקוט בחקיקה מתאימה מהטעם שהעדר חקיקה מבזבז את ההזדמנות שהטכנולוגיה החדשה מציעה לנו.

מסתבר שבדיוק באותו הזמן הופיע דווח נוסף מאוניברסיטת בון לפיו הגרמני הממוצע כלל אינו יודע מספיק על הננוטכנולוגיה. במחקר השתתפו אלף גרמנים. אמנם הרושם הכללי שלהם מהננוטכנולוגיה היה חיובי, אולם עבורם בכל מקרה הננוטכנולוגיה נראתה כשיחזור חכם של מה שמתרחש בטבע. צרכנים רבים תלו תקוות בננוטכנולוגיה כמזור יעיל שיפתור בעיות חשובות ברפואה או בסביבה. התרשמויות שליליות – כמו אלה שמשייכים עם אנרגיה גרעינית או בעיות גנטיות, למשל – לא היו הדבר הראשון שעלה במחשבתם של אנשים שהשתתפו במחקר.

ננורפואה וסכנותיה

לאחרונה הופיעו מחקרים מסוימים, שמראים כי רכיבים בגודל ננו עשויים לגרום נזק בעכברים. מחקר אחד מטעם המכון הלאומי לבטיחות תעסוקתית ובריאותית בבריטניה מ-2008 מצא, שכאשר עכברים שאפו ננו-צינוריות פחמן, הם פיתחו דלקות ריאות דומות לאלה שנגרמות מהאסבסט.

ננו-צינוריות מפחמן מורכבות בעיקרון מגיליונות של גרפיט בעובי אטומי – בערך בגודל של ננומטר, כלומר ברוחב של מיליארדי המטר – והם יוצרות מבנה גלילי. הקוטר שלהן משתנה בין כמה ננומטרים עד עשרות ננומטרים. אורכן יכול להיות בין מאות או אפילו אלפי ננומטרים. מעריכים שעד 2014 שוק הננו-צינוריות יהיה שווה יותר ממיליארד דולר (רק לשם ההשוואה, שוק הננוטכנולוגיה בכלל במוצרי הצריכה עד 2014 מוערך ביותר מ-2.6 טריליון דולר). לאיזו מטרה משתמשים בננו-צינוריות פחמן (חוץ מהמחשבה על הכבלים של מעלית החלל…)? כדי לחזק פולימרים, ליצור פלסטיקים חזקים מאוד ובנית חומרים חזקים כפלדה נצורה. ביב”ם מקווים גם להשתמש בננו-צינוריות מפחמן לבניית צ’יפים למחשבים, שיהיו מהירים וקטנים יותר וגם חסכוניים יותר מאלה שמורכבים היום מסיליקון. ישנו שימוש נוסף במעגלים אופטו-אלקטרוניים. משתמשים בננו צינוריות מפחמן גם בתרופות, בבטריות חסכוניות באנרגיה, באלקטרוניקה ובמוצרי צריכה אחרים מתוך מחשבה שהן לא מסוכנות יותר מהגרפיט. האומנם? מסתבר לפי המחקר שהגודל הזעיר עשוי לשחק כאן תפקיד.

במהלך המחקר של החוקרים הבריטים על עכברי המעבדה, הם צפו שהננו-צינוריות מפחמן התנהגו כמו סיבי האסבסט, שידוע שהם גורמים לסוג קטלני של סרטן בממבראנה באיברים הפנימיים בגוף – בייחוד בריאות – 30 עד 40 שנה אחרי ההיחשפות. סיבי אסבסט הם במיוחד מזיקים, כי הם מספיק קטנים כדי לחדור עמוק לריאות ועדיין ארוכים מידי מכדי שמערכת החיסון של הגוף תוכל בכלל להרוס אותם. החוקרים הגיעו למסקנה שלהם אחרי שהם חשפו את עכברי המעבדה לננו-צינוריות דקות כסיכה, כאשר החיות פיתחו דלקות

דלקות הראות לבסוף שכחו. המחברים של המחקר הבריטי על העכברים קראו ליותר שקיפות בתעשיית הננוטכנולוגיה. כלומר, יותר מאשר פחד מהננוטכנולוגיה הם חשו שיש צורך ביותר מידע ובמחקר נוסף בנוגע להשפעות הפוטנציאליות של הננוטכנולוגיה על הבריאות. אולם מחקר נוסף שפורסם בנייצ’ר ננוטכנולוג’י ב-25 לאוקטובר, אימת תוצאות אלה של המחקר הבריטי בעכברים:

Nature Nanotechnology
Published online: 25 October 2009 | doi:10.1038/nnano.2009.305, “Inhaled carbon nanotubes reach the subpleural tissue in mice”.

הסביבתנים החלו להביע חשש נוסף, חשש מרעילות הננו-חלקיקים שחודרים לגופנו. בעוד שגודלם הזעיר הוא שהופכם לכה אטרקטיביים ויעילים ברפואה (תמסורת תרופות, וננו-חיישנים), הוא גם זה שעלול לגרום להם להיות מסוכנים לבריאות. ננו חלקיקים עלולים לחמוק ממערכת החיסון בשל גודלם. מחקרים נוספים בעכברים הראו שיתכן שהננו-חלקיקים חודרים את מחסום הדם למוח. ומה יקרה אם הם יכנסו דרך הדם למוח ויגיעו לאזורים שבהם הם לא אמורים להיות? בדרך כלל גוף זר שחודר למערכת הדם נספג על ידי פגוציטים. אולם הפגוציטים לא מסוגלים לספוג משהו שהוא קטן מ-200 ננומטר, וזה מאפשר לננו חלקיקים לנוע חופשי במחזור הדם. בצורה זו מה יקרה אם הננו חלקיקים יפריעו לתהליכים הביולוגיים המורכבים בגוף? האם הם יתערבו בריאקציות ויפריעו לתפקוד הגופני הנורמאלי? מסיבה זו החלו מציעים, שאולי בטרם מרפאים סרטן בעזרת ננו-חלקיקים, יש לבחון היטב את האינטראקציה של הגוף עם מוצרי הננו.      

אם נשוב לרגע לסערה בגרמניה. הפרלמנט האירופאי קרא לקבוע תקנות ברורות ומדיניות ברורה יותר בנוגע לנושא הננוטכנולוגיה. בעוד שמחלקות לסביבה ובריאות דורשות זהירות יתר וחפצות לראות רישום על גבי תוויות של המוצרים שמכילים ננוטכנולוגיה וגם רישום המוצרים, המחלקות של האיחוד האירופאי לעסקים ותעשייה מטבע הדברים מעדיפות פחות חקיקה ופחות הגבלה על המסחר.

ככה או ככה, כל מהפכה טכנולוגית חדשה – וכך גם הננוטכנולוגיה – מביאה עמה את הפחדים הרגילים מהחידוש, מהלא מוכר, ולכן דרושים ניסויים ומחקר נוסף כדי לוודא שההתרגשות והפלא של המאה העשרים ואחת היא גם בטוחה לשימוש.

ההמצאה הננוטכנולוגית של מייקל פריצ’רד. פילטר המים הננומטרי שהופך מים מטונפים למים שניתן לשתות אותם:

בקטריות עתיקות מעידן הארכאיקון “יצרו” כורים גרעיניים טבעיים

אחמדיניג’ד מחפש בכל דרך לבנות כור גרעיני עובד. אז זהו. מסתבר שהידע לבניית כור גרעיני היה כאן על כדור הארץ לפני בערך 2 עד 3 מיליארד שנה ואצל בקטריות “טיפשות” ופרימיטיביות ביותר, שכל מה שהן ידעו לעשות זה פוטוסינתזה חמצנית. הכורים עבדו איזה כמה מליוני שנים והתוצרים נשמרו עמוק באדמה. יתכן שלכורים אלה היה תפקיד מכריע בהתפתחות החיים על פני כדור הארץ. בנוסף, מדענים מאמינים שכורים גרעיניים ספונטאניים לא יכולים להתרחש כיום, בגלל שהתרחשה ירידה ביחס האורניום 235. זה לא מה שהיה לפני שני מיליארד שנה, כאשר אז הטבע לא רק שנראה שיצר את הכורים הגרעיניים הראשונים, אלא גם מצא את הדרך להטמין בהצלחה את התוצרים עמוק באדמה בסלעי המשקעים ששמרו עליהם שלא יתפרקו במשך שני מיליארד שנה.

מחקר גיאולוגי שפורסם בכתב העת GSA Today מקנדה על ידי הגיאולוג לורנס קוגן והאוקיאנוגרף הכימאי ג’יי קולן, שניהם מאוניברסיטת ויקטוריה, מעלה שוב את נושא הכורים הגרעיניים שנוצרו על פני כדור הארץ בצורה טבעית. וכל זאת כדי לענות על השאלה: מה עיכב את החמצון הכולל של האטמוספרה בעידן הארכאיקון? התשובה היא ואולי האשמה היא, הבקטריות שעשו פוטוסינתזה חמצנית במעמקי האוקיינוסים ו”בנו” על כדור הארץ כורים גרעיניים טבעיים.

האם הנכם סבורים שבעידן הארכאיקון לפני קצת יותר משני מיליארד שנה, היה פה “גרוע יותר” מאשר עכשיו בעידן החימוש הגרעיני הצפון קוריאני והאיראני הפוסט מלחמה קרה? או אז היה פה צבא בקטריות שלם במעמקי הים בעלי כורים גרעיניים טבעיים שפזורים פה על פני כל כדור הארץ. זהו שלא היה יותר גרוע. כי לכורים הגרעיניים הטבעיים האלה ככל הנראה היה תפקיד מכריע ביצירת החיים על פני כדור הארץ. בכל זאת, נשמע מה יש למחקר החדש לומר לנו על תולדות החימוש הגרעיני בעידן הארכאיקון, כלומר, החימוש החמצני של אטמוספרת כדור הארץ, או אולי יהיו כאלה שיאמרו ההיסטוריה חוזרת…

כורים גרעיניים טבעיים על כדור הארץ לפני שני מיליארד שנה

הכל התחיל לפני כחמישים שנה. חוקר בשם קורודה העלה את האפשרות של קיומם של כורים גרעיניים טבעיים מוקדם בתולדות כדור הארץ:

P. K. Kuroda, “On the nuclear physical stability of the uranium minerals”, J. Chem. Phys., 25, 781-782, 1956.

ב-1972 צוות צרפתי בראשות הפיזיקאי פרנסיס פרין גילה מכרה במקום שקרוי אוקלו אשר בגבון במערב אפריקה. פרין גילה משהו לא רגיל במחצבה: ריכוז נמוך ביותר של כמות האורניום 235 שיכל לקיים תגובת שרשרת. נראה שהריכוז הנמוך לא התאים למקור מלאכותי אלא רק למקור טבעי. חשבו שאולי חלק מריכוז האורניום 235 החסר בכל זאת יכל להמצא?

Picture of mine

המכרה באוקלו מכאן

נוכחות של איזוטופים ואלמנטים מסוימים במקום יחד עם שכיחות נמוכה של אורניום 235 הציעו שהכור הגרעיני הוא טבעי ובנוסף שהוא היה קיים בעבר ולא היום. מצאו שאזורים אחרים הכילו שכיחות מעט גבוהה יותר של אורניום 235 והסיקו שאלה מייצגים את תוצרי הדעיכה של פלוטוניום 239, שנוצר על ידי לכידת ניטרון של אורניום 238 בעת פעילות הכור. ריאקציות דומות מתרחשות בכורים מודרניים, ואכן הן יוצרות את הבסיס ליצירת הפלוטוניום.

התוצרים היו שמורים משום מה היטב עמוק באדמה. הפסולת הוחזקה עמוק מתחת לגרניט וגילו על ידי תיארוך שהיא נשארה שם שני מיליארד שנה – ולכן היום מדענים מאוד מתעניינים באוקלו ובהתנהגות של תוצרים בעלי זמן חיים ארוך: כיצד יצירות הסלעים מתחת לקרקע שמרו על התוצרים? מחקר של התוצרים מאוקלו מסייע למדענים בשמירת הפסולת הגרעינית היום.

בסוף ניתן הסבר לפיו המחצבה באוקלו פעלה ככור ביקוע טבעי. הגיעו למסקנה שהתרחשה תגובת שרשרת המקיימת את עצמה על כדור הארץ לפני בערך שני מיליארד שנה. אחר כך נתגלו 15 כורי ביקוע טבעיים נוספים באותו האזור והם ידועים בשם הכולל: Oklo Fossil Reactors.

Cowan, G. A. 1976. “A Natural Fission Reactor,” Scientific American, 235:36.

ההסבר הוא שהכור הגרעיני מייצר כוח על ידי קיום של תגובת שרשרת גרעינית מבוקרת. כדי שהכור יקיים רמת פעילות קבועה, מספר הניטרונים שנוצרים כל פעם בליבת הכור צריך להיות שווה למספר הניטרונים שנבלעים (ולא יוצרים ביקוע) או שבורחים ממנה. כאשר אוכלוסיית הניטרונים בליבה נותרת קבועה הכור הוא קריטי. ליבת הכור מקוררת באמצעות מים, שגם מפקחים על עוצמת הכור. הניטרונים מהביקוע מתנגשים עם אטומי המים ומאבדים אנרגיה בכל התנגשות כזו. כך הניטרונים מואטים ויכולים לגרום לביקוע יעיל. המים גם מחזירים ניטרונים בורחים חזרה וכך הם מפחיתים את איבוד הניטרונים מאזור הדלק הניטרוני. כתוצאה אוכלוסיית הניטרונים גדלה אפקטיבית בליבה. לכן המים חיוניים לתפקודו של הכור.

מנגנון יצירת כורים גרעיניים טבעיים על כדור הארץ

המחקר הקנדי החדש מראה שלפני 2.5 עד 3 מיליארד שנה, בעידן הארכאיקון, לפני החמצון הכולל של האטמוספרה, הופיעו על פני כדור הארץ בקטריות פוטוסינטתיות חדשות. הם החלו בתהליך הפוטוסינתזה החמצנית ויצרו את גז החמצן כתוצר לוואי. אורגאניזמים אלה בתחילה התקיימו באגנים ימיים חדשים ומבודדים. מרבית החמצן מטבע הדברים נמצא באותה העת באגנים האלה וכך המים היו מחומצנים.

בעידן ההאדן באטמוספרה האנאוקסית (נטולת החמצן) אורניטיט (מינרל שמורכב מאורניום מחומצן UO2) נוצר והתנדף מסלעים וולקאניים לעבר פני אגני המים. כך הייתה אספקה של אורניום ברגע שהמים נעשו מחומצנים. הפוטוסינתזה החמצנית העשירה מקומית את החמצן על פני המים. המים המחומצנים פרקו את האורניטיט, תוך טיהורו, ובסוף השתחררה שכבת אורניום 235 רדיואקטיבית בקצות האגן.

כאשר הצטבר נפח קריטי מספיק של אורניום 235 התחילה תגובת שרשרת. או אז השתחררה קרינת ניטרונים. המים שימשו כמאט נייטרונים בזמן תגובת השרשרת. ניטרוני הביקוע נוצרים באנרגיות גבוהות ולכן צריך להאט אותם כדי שהם יהיו אפקטיביים בכלל כמשרים לתהליך הביקוע. אולם בעת פעולת הכור השתחרר חום רב. כתוצאה זה גרם למים לרתוח. במצב זה המים לא היו במצב נוזלי יותר כדי להאט את הנייטרונים. היה צריך לכן לחכות שעתיים וחצי עד שהסלעים התקררו והמים התעבו מחדש, ואז הם שוב קררו את הניטרונים. וכך חוזר חלילה. לכן הכורים פעלו במחזוריות למשך חצי שעה עם הפסקות של שעתיים וחצי. החוקרים טוענים שהיה מספיק אורניום 235 בעידן הארכאיקון כדי שיתקיימו מיליוני כורים כאלה למשך מיליוני שנים.

דעיכת הכורים הגרעיניים הטבעיים

הכורים ספקו מקורות חום, קרינה מייננת ורדיקאלים חופשיים. בנוסף הם יצרו איזוטופים רדיאוקטיבים נוספים קצרי וארוכי חיים ותוצרי לוואי נוספים. החוקרים לא שוללים את האפשרות שתוצרי לוואי אלה אף ספקו פידבק שלילי וסייעו להגביל את ההתרבות של הבקטריות בעידן הארכאיקון. ירידה בהתרבות של הבקטריות בסופו של דבר גרמה לירידה בפוטוסינתזה החמצנית, וכך נוצרה ירידה הדרגתית בשכבות האורניום 235. כתוצאה מזה ארעה גם הפחתה ביצירת כורי הביקוע הרדיואקטיביים הקריטיים אחר כך במהלך העידן הפרוטרוזואיקון הקדום, שבא אחרי העידן הארכאיקון.  

למה לא ניתן ליצור כור גרעיני ספונטאני היום?

לסיכום, מה ניתן ללמוד מעידן ההאדן, הארכאיקון, והפרוטרוזואיקון? אם נגרש את כל בני האדם מכדור הארץ וניישב אותו שוב בבקטריות קדומות שעושות פוטוסינתזה חמצנית, לא נוכל לייצר (כמו פעם) כורים רדיואקטיביים טבעיים. וכל זאת למה? כי אם מישהו רוצה לגדל בקטריה וכור גרעיני עליו לדעת, שמדענים מאמינים שכורים גרעיניים ספונטאניים לא יכולים להתרחש כיום. הסיבה היא הירידה ההדרגתית שארעה בשכבות ובפרופורציה של האורניום 235. זה לא מה שהיה לפני שני מיליארד שנה, כאשר אז הטבע לא רק שנראה שיצר את הכורים הגרעיניים הראשונים, אלא גם מצא את הדרך להטמין בהצלחה את התוצרים עמוק באדמה בסלעי המשקעים ששמרו עליהם שלא יתפרקו או יתפשטו על ידי מי המעמקים במשך שני מיליארד שנה.

ראו המאמר כאן. 

סורקי מוח יכולים לראות את המחשבות שלנו

האם אפשר לקרוא מחשבות? האם טלפתיה היא מדעית? אם אני חושבת על מישהו משהו, האם יש איזה שהוא מכשיר שיכול לגלות את מה שאני חושבת עליו? מזה כמה שנים מדעני מוח שואלים את השאלה הזו.

זוכרים את הסרט ביג מ-1988? ילד שעדיין לא התפתח חולם על הילדה הבלונדינית היפה מהכיתה שלו, אך הגבוה ממנו בכמעט ראש שלם. היא מצדה לא מביטה עליו אפילו בלונה פארק. יש לה כבר חבר גברבר מתבגר. ברב ייאושו הילד הולך למכונת הזולטר המסורתית בפינת היריד וכל רצונו הוא רק להיות גדול. קבל המכונה מנותק מהחשמל. המכונה דורשת מטבע. הילד מביע את משאלתו והמכונה פולטת כרטיס: משאלתך התקיימה. למחרת בבוקר המשאלה אכן מתקיימת: הילד מגלה שהוא טום הנקס בן ה-30. מאז המוני ילדים (וגם מבוגרים…) בעולם מחפשים בירידים את מכונת הזולטר. כל זאת כדי לנתק אותה מכבל החשמל, לבקש בלב משאלה, לחכות שהגורו ההודי יפער את פיו ולמחרת לקוות למצוא את עצמם מנהלים של חנות צעצועים או סתם מנהלים של חברה אחרת. האם מחר באמת נגלה שלא רק שתהיה מכונה שתוכל לקרוא את המחשבות שלנו, אלא גם להגשים אותן (ועוד כאשר הכבל שלה מנותק…)?

בינתיים נראה שחוקרים מחפשים אחר מכונה – סורק מוח – שתגשים חלום אחד שלהם: לקרוא את המחשבות של אנשים. באשר לחלק השני: להגשים את הרצונות… אולי אם ננתק את סורק המוח מכבל החשמל הוא יתחיל גם להגשים את מה שהנבדקים חושבים בזמן שהוא מבצע להם סריקות מוח?…

אכן בשנים האחרונות מדברים על סורקי מוח כעל פוטנציאל לקוראי מחשבות. אומרים לנו כבר הרבה זמן, ואתמול גם הופיע מאמר ב-ניו סייאנטיסט ששוב הזכיר לנו את הנושא, שסורקי מוח עשויים לחשוף את מחשבותינו או יותר נכון לגלות באילו תמונות אנחנו מביטים. ועתה ישנו שדרוג: הוא מגלה באילו קליפים אנחנו מביטים.

אולם כמו שאומרים ביידיש, השיטה בבסיסה נשענת על “אובר חוכם”:

ראשית משתמשים במכשיר ה-fMRI כדי לאסוף מידע אודות האופן שבו המוח מעבד תמונות.

שנית, רושמים את הפעילות המוחית בקורטקס הויזואלי בנבדקים בעודם מביטים בהמוני תמונות.

שלישית, מתוך המידע הרב הזה החוקרים מפתחים תוכנה שיכולה לנבא איזו תבנית פעילות מוחית מתעוררת על ידי סוגי תמונות שונים.

לבסוף, מראים לנבדקים קבוצה חדשה אקראית לגמרי של תמונות, שאותם הם לא ראו קודם לכן. תוכנת המחשב יכולה לנבא בסבירות של בין 80 ל-90 אחוז על איזו תמונה חושב הנבדק ברגע זה. כיצד? כי במאגר שלה מצויות תבניות הפעילות המוחית שמתעוררות על ידי אלפי תמונות מסוגים שונים שהוזנו אליה. ולכן התוכנה משווה את הפעילות המוחית הנדונה למאגר שברשותה.

לפני תיאור הניסויים, מה זה fMRI?

ראשית נשאל קודם מה זה MRI? ה-MRI חוקר את האנטומיה של המוח בעוד שה-fMRI functional magnetic resonance imaging כשמו כן הוא מכשיר להדמיה מגנטית בתהודה תפקודית, חוקר את התפקוד של המוח (הפונקציה שלו).

בעוד שקרני רנטגן הם מצוינים להדמית עצמות הם לא טובים להדמית רקמות. טכניקה טובה יותר לחקירת רקמות היא הדמיה מגנטית בתהודה או MRI. טכניקה זו ממקמת אטומי מימן על ידי זה שהיא מצויה באינטראקציה עם הגרעינים המגנטיים שלהם. מכיוון שאטומי מימן הם נפוצים גם במים וגם במולקולות אורגניות, לחקור אטומי מימן היא דרך טובה לחקור גם רקמות ביולוגיות.

מהו הגרעין של אטום המימן? הפרוטון. בדיוק כמו האלקטרון ניתן למדל את הפרוטון אפקטיבית ככדור מטען מסתובב, ומטען נע זה נותן לו שדה מגנטי. הפרוטון מתנהג כמו מוט מגנט זעיר, שיש לו קוטב צפוני בקצה אחד וקוטב דרומי בקצה השני. אם נשים את הפרוטון בשדה מגנטי, הוא יטה להתיישר עם השדה.

זהו המודל הקלאסי – כדור מגנטי מסתובב. נוסיף למודל הזה את עקרון אי הודאות של הייזנברג ונקבל שציר הסיבוב של הפרוטון הוא לא מוגדר היטב. בנוסף, הפרוטון בשדה מגנטי מציג רק שני כיוונים מוגדרים: מיושר או לא מיושר. לשם הפשטות נקרא לפרוטונים המיושרים “ספין מעלה” ולאלה שהם לא מיושרים “ספין מטה”. בשדה מגנטי חזק, פרוטונים בעלי ספין מעלה עוברים במספרם את אלה בעלי הספין מטה.

עכשיו נכניס נבדק לשדה מגנטי חזק של מכונת ה-MRI. הפרוטונים שבתוך הגוף של הנבדק מגיבים לשדה ומופיע עודף של פרוטונים עם ספין מעלה. בגלל שהיישור עם השדה המגנטי מפחית את אנרגיה הפוטנציאלית של המגנט, לכל אחד מהפרוטונים בעלי ספין מעלה האלה יש פחות אנרגיה מאשר היה לו אילו הוא היה ספין מטה. ניתן להמיר פרוטון ספין מעלה עודף לכזה בעל ספין מטה, אבל הליך זה דורש אנרגיה.

מכונת MRI משתמשת בסליל גדול שמשדר ומקבל תדירויות רדיו: הסליל משדר פוטונים בגלי רדיו כדי להמיר את הפרוטונים העודפים בעלי ספין מעלה. כאשר פוטון גל רדיו בעל כמות האנרגיה הנכונה בדיוק עובר דרך פרוטון ספין מעלה, הפרוטון יכול לבלוע אותו במעבר קרינה ולההפך לפרוטון ספין מטה.

מכונת ה-MRI הטיפוסית יכולה ליצור שדה מגנטי שהוא עשרות אלפי פעמים חזק יותר מהשדה המגנטי של כדור הארץ, למען האמת פי 50,000 מהשדה המגנטי של כדור הארץ. הכוח שנוצר הוא כה חזק שהנבדקים צריכים להוריד כל שרשרת ממתכת בטרם הם יכנסו לסורק, אחרת היא עוד עלולה לעוף ולהרוג אותם בשדה כל כך חזק.

אז למה צריך כזה מגנט מפלצתי כדי לראות מה קורה במוח שלנו? רק בגלל הפרוטונים שבתוך המוח שלנו. המכונה מיישמת שדה מגנטי משתנה לגוף הנבדק. מגנטים מודרניים נבנים מחוטים על מוליכים שמקוררים בהליום. המכונה אחר כך שולחת גלי רדיו שונים דרך הנבדק ובודקת אילו גלים מאלה נבלעו על ידי הפרוטונים. מכיוון שרק פרוטון שחש בשדה המגנטי הנכון יכול לבלוע פוטון גל רדיו מסוים, מכונת ה-MRI יכולה לקבוע היכן כל פרוטון נמצא על ידי הגילוי של גל הרדיו שהוא בלע. על ידי שינוי השדה המגנטי וכוונון האנרגיות של גלי הרדיו, המכונה בהדרגה ממקמת את הפרוטונים בגוף של הנבדק.

בשפה יותר מסובכת, ישנו גורם אחד שהוא מאוד חשוב וקרוי תדירות התהודה של הפרוטון. הוא קשור בעוצמת השדה המגנטי החיצוני המיושם. בעוד הנבדק במכונת ה-MRI שוכב לו על השולחן, עוצמת השדה הגנטי משתנה לאורך השולחן והמנהרה שבה הוא נמצא. כך נוצר גרדיאנט שהוא יותר חזק בראש, נחלש באמצע ושוב מתחזק ברגליים. תדירות התהודה של פרוטון נתון היא בחלקה פונקציה של המיקום שלו בגרדיאנט הזה. באופן כללי, בעזרת תדירויות הרדיו הפרוטון כך משדר מידע על מיקומו לבודק, שקובע את תדירות התהודה שלו. המכונה משדרת לרקמה הנבדקת רק תדירויות גלי רדיו מסוימים שיש להם את האפקט הכולל שהם מעוררים את הפרוטונים ולא את שאר החלקיקים בדוגמית.

המכונה בונה מפה תלת-ממדית מפורטת של אטומי המימן. ואחר כך מחשב מסדר את המפה הזו ומאפשר ייצוג של חתכים של הדימות של בדיקת הנבדק מזוויות שונות.

ומה באשר למכשיר ה-fMRI? משתמשים במכשיר ה-fMRI בעיקר למחקר ולא כל כך כמכשיר לבדיקת חולים, וזאת כדי ליצור מפות אקטיבציה שמראות אילו חלקים במוח קשורים בתהליך חשיבתי (מנטאלי) מסוים. למעשה ה-fMRI הוא שדרוג של ה-MRI לבדיקת זרימת הדם במוח. זרימות הדם קשורות בפעילויות מוחיות. כאשר אזור במוח הוא יותר פעיל הוא מכלה יותר חמצן. כדי להגיע לצורך גדול יותר זה, זרימת הדם גודלת לאזור במוח הפעיל הזה. החמצן מועבר לנוירונים על ידי ההמוגלובין בתאי הדם האדומים דרך הנימים. אמרנו שהפעילות הנוירונית גוברת, ואז יש צורך גובר לחמצן והתגובה המקומית היא גידול בזרימת הדם באזורים בהם הפעילות המוחית היא מוגברת. ולכן מכיוון שחמצון הדם משתנה בהתאם לרמות הפעילות המוחית, מכשיר ה-fMRI יכול לגלות את ההבדלים האלה בתכונות המגנטיות בין שני חלבונים דומיננטיים בתאי הדם האדומים: האוקסיהמוגלובין (חלבון שקשור יחד עם חמצן) והדאוקסיהמוגלובין (חלבון ללא חמצן). הבדלים אלה מובילים להפרשים זעירים בסיגנל התהודה המגנטית של הדם, שתלוי ברמת החמצון. כמובן שברמה האטומית מדובר בפרוטונים ובהסבר שלמעלה.

קורא התמונות מברקלי

בשנים האחרונות השתמשו בתבניות של פעילות המוח, שהתקבלו בעזרת מכשיר ה-fMRI, כדי לנבא אילו תמונות אנשים חושבים בעודם מביטים בתמונות אקראיות שנתנו להם. כיצד עשו זאת? באמצעות תוכנה שיכולה לשחזר את התמונות שאנחנו מביטים בהן. התוכנה משתמשת בסריקות מוח, וכך היא נהפכה לטכנולוגית “קוראת המחשבות” הראשונה.

ג’ק גאלנט והקולגות שלו מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי הראו במרץ 2008 שעל ידי בדיקת סריקות מוח ניתן לומר על מישהו שמוחו נסרק, באילו תמונות הוא הביט. וכיצד עושים זאת?

המכשיר לקריאת מחשבות – או יותר נכון, המכשיר לפענוח גירויים ויזואליים מסיגנלים מוחיים של נבדקים – פועל באופן הבא. המדענים מאוניברסיטת קליפורניה אשר בברקלי בראשות ג’ק גאלנט פיתחו מודל חישובי שמשתמש בנתוני fMRI כדי לפענח מידע מחלק המוח שאחראי על עיבוד הגירויים הויזואליים, הקורטקס הויזואלי. הכוונה היא לפענח תוכן מנטאלי מפעילות מוחית כפי שמודד אותה מכשיר ה-fMRI ולשאוף להגיע לשחזור החוויות הויזואליות מהפעילות המוחית.

עד כה החוקרים הראו שה-fMRI יכול לחשוף פעילות מוחית שקשורה בראיית תמונות שונות. וניתן היה לזהות תמונות בסיסיות מקטגוריות קבועות בלבד, כמו למשל פנים, אנשים וחיות. בנוסף, התהליך תלוי בידע קודם שקשור בפעילות המוחית. אולם הקבוצה מברקלי הראתה שדימות מוחית יכולה לחשוף תמונות מורכבות הרבה יותר באופן הבא. להלן הניסוי:

1)    הקבוצה קודם כל השתמשה ב-fMRI כדי לאסוף מידע אודות האופן שבו המוח מעבד תמונות. הקבוצה עשתה זאת על ידי זה שהיא רשמה ומדדה את הפעילות המוחית בקורטקס הויזואלי בנבדקים בעודם מביטים ביותר מכמה אלפי תצלומים אקראיים. הנוירונים בחלק הזה של המוח מגיבים לאספקטים שונים של הסצנה הויזואלית, כמו למשל אזורים של ניגוד בין אור לחושך, ולכן הפעילות שנרשמת בכל אזור ואזור של סריקת המוח, מייצגת את המידע הויזואלי שמעובד על ידי הנירונים באזור זה של המוח.

2)    מתוך מידע זה החוקרים פיתחו מודל חישובי – תוכנה –  שינבא אילו תבניות של פעילות מוחית מעוררות סוגי תמונות שונות. וכך הם יכלו לאמן את הגלאי שלהם כך שיוכל להבין איך פועל הקורטקס הויזואלי של האדם המעבד מידע.

3)    אחר כך, הראו לנבדקים קבוצה אקראית חדשה של מעל 100 תצלומים, שאותם הם לא ראו קודם לכן מעולם. תוכנת המחשב יכלה לנבא איזו תמונה ראה הנבדק, כלומר על איזה תמונה הנבדק חשב מתוך 120 או 1000 האפשרויות – בהתבסס על התבניות שקודם לכן התוכנה זהתה בקבוצה הראשונה של התמונות בעזרת ה-fMRI – והתוכנה עשתה זאת בדיוק של בין 80 ל-90 אחוז.

מזהה המחשבות והמלים היפני

חוקר יפני בשם יוקיאשי קמיטאני במעבדות למדע המוח בקיוטו אשר ביפן התקדם צעד אחד קדימה, כאשר הוא וקבוצתו בנו תמונת מחשבות של הנבדק בשחור לבן באמצעות fMRI בעוד הנבדק הביט בתמונה של המלה נוירון.  

קמיטאני הראה לנבדקים שלו את האותיות של המלה Neuron (שם כתב העת שבו פורסם המאמר שלו) והנבדקים נכנסו לסורק וקראו בשקט וחשבו לעצמם את המלה הזו ובוצעה להם סריקה מוחית. בעוד הנבדקים חשבו על המלה, התוכנה שחזרה אותה במטושטש, ראו האיור למטה לגבי המלה “נוירון”.

Brain scanning can now extract information directly from the brain: the subject read the word "neuron" at the top, and software working with the brain scan images reconstructed the word (below) (Image: Neuron/Cell Press) 

הטכניקה של קמיטאני משחזרת את המלה שבתוך המוח של הנבדק ומציגה אותה על צג המחשב. החוקרים טוענים שפיתוח נוסף של הטכנולוגיה יכול להוביל להצגת החלומות של הנבדק בעת שנתו.  מכאן.

המדענים היפנים בראשות קמיטני הצליחו לשחזר את המלה נוירון וגם מספר תמונות שאותם ראה הנבדק על ידי זה שהם בחנו בעזרת מכונת ה-fMRI שינויים בזרימת הדם המוחית. בהתחלה החוקרים מיפו את שינויי זרימות הדם שהופיעו בקורטקס הויזואלי המוחי בעוד הנבדקים הביטו בתמונות שונות שהבודקים החזיקו מלפני העיניים שלהם. הראו לנבדקים באקראיות 400 תמונות בשחור לבן ברזולוציה של 10 כפול 10 פיקסלים – הראו לנבדק כל תמונה למשך זמן של 12 שניות. בזמן שמכונת ה-fMRI רשמה את השינויים בפעילות המוחית, תוכנת מחשב הזינה את כל הנתונים ולמדה לשייך את השינויים השונים בפעילות המוחית לתכנוני התמונות השונות.

השלב הבא היה להראות לנבדקים קבוצה חדשה לגמרי של תמונות, שהם לא ראו קודם לכן אף פעם. הראו להם את האותיות: N-E-U-R-O-N

המערכת הייתה אז מסוגלת לשחזר ולהציג את מה שהנבדקים ראו בהתבסס אך ורק על הפעילות המוחית שלהם (וכמובן תוך השוואה למאגר שהתוכנה אספה קודם לכן…).

המערכת מסוגלת היום רק לשחזר תמונות בשחור לבן. וכמו הטלוויזיה בשחור-לבן… מחכים למהפכת הצבע.

קורא המחשבות על סרטים מברקלי

בשבוע שעבר, במפגש של האגודה למדעי המוח בשיגקו, ג’ק גאלנט הציג את אחת התוצאות המרשימות. הוא והקולגה שלו שינג’י נישימוטו הראו שהם מסוגלים ליצור שחזור גס של קליפ סרט שמישהו הביט בו וחשב עליו בעת שבצעו לו סריקת מוח. וזאת כאמור תוך צפייה בפעילות המוחית שלו בלבד. היו בפגישה שטענו שפענוח מוחי שכזה יכול לשמש לקריאת זיכרונות, תוכניות עתידיות – ואפילו לאבחן הפרעות אכילה.

כמובן שעולות שוב ושוב מיד שאלות אתיות ומוסריות: מי ינצל את שיטות קריאת המחשבות? אילו ממשלות והאם ינוצלו השיטות כשיטות עינויים בצורה פסולה? מאידך, שיטות אלה עשויות להוביל לתועלת רבה – הבנה טובה יותר של המוח האנושי ושיפור התקשורת עם אנשים שאינם מסוגלים לתקשר בדיבור, כמו למשל קורבנות של שבץ מוחי או אנשים בעלי הפרעות נוירו-דגנרטיביות (ניוון שרירים).

נישימוטו וגאלנט התחילו את הניסוי שלהם על ידי זה שהם הראו לשני חברי מעבדה במשך שעתיים וידאו קליפים מובחרים מטריילרים של די וי די, בעוד הם סורקים את מוחותיהם. תוכנת מחשב אחר כך בצעה קורלציות בין תבניות שונות של הפעילות בקורטקס הויזואלי לאספקטים ויזואליים שונים של הסרטים, כמו צורה, צבע ותנועה. הזינו אחר כך את התוכנה בהמוני קליפים של יו טיוב, והשתמשו במיפוים שנאספו מהטריילרים של ה-די וי די כדי לנבא את פעילות המוח שכל קליפ יו טיוב ייצור בצופים.

לבסוף, אותם שני נבדקי מעבדה התבוננו בסדרת קליפים שלישית חדשה, שאותה תוכנת המחשב לא ראתה מעולם, זאת בעוד מוחותיהם נסרקו. תוכנת המחשב השוותה את סריקות המוח האלה עם תבניות של הפעילות המוחית המנובאת, שאותן היא יצרה מהקליפים של יו טיוב. עבור כל שנייה של סריקת מוח, התוכנה בחרה את 100 הקליפים של יו טיוב, שאותם היא החשיבה כיוצרים את הפעילות המוחית הדומה ביותר לזו שהתקבלה עתה – ואחר כך היא מיזגה אותם. התוצאה הייתה “קריאה של המוח”, שמתאימה בצורה גסה ומאוד מטושטשת לקטע אחר קטע בצורה רציפה של הקליפ שבו הנבדק צפה.

במקרים מסוימים הניסוי הצליח ובאחרים פחות הצליח. כאשר נבדק מעבדה אחד צפה בקליפ של השחקן סטיב מרטין בחולצה לבנה, תוכנת המחשב הפיקה קליפ שנראה כמו מריחה של אדם נע, שנראה כמו טורסו לבן, אבל הכתם בקושי היה דומה למרטין, כאשר שום דבר לא היה דומה לשפם שהיה לו… הייתה גם בעיה לשחזר אלמנטים של סרטי תנועה של מטוס בקוו האופק וזה בגלל בעיות עם התוכנה.

ועידת הנשיא שמעון פרס חלק אחרון: הננו אייג’ והניו אייג’

 

הננו אייג’

 

בועידת הנשיא הסתובבו מנהלים עם חליפות ומעט מאוד מדענים. המכרים שלי מהאקדמיה לא היו שם בכמויות, ורק אולי פרופ’ עדה יונת ייצגה את האקדמיה ועוד כמה מדענים בודדים. אבל שמעתי את המלה ננוטכנולוגיה כמעט בכל נאום בועידה. וגם שמעתי עוד מלה אחת, ביוטכנולוגיה ואולי גם חומרים ביולוגיים.

לאיפה שהבטתי היו מלפני ומאחורי שלטים גדולים עליהם היה כתוב “מחר”.

בינואר 2003 הנסיך צ’רלס מבריטניה הכריז בציבור שהוא חושש מזרם של מליוני ננומכונות רובוטיות מיקרוסקופיות מהירות שמסוגלות לשכפל את עצמן ברעב לדלק. הן עלולות לברוח מהמעבדה בבריטניה, לכלות את הביוספירה כולה, להרוס את החיים בפלנטה שלנו ולהותיר רק ביצת איקי דביקי אפורה של רובוטים. הוא חשש מהננוטכנולוגיה. אריק דרקסלר, החוקר לשעבר מה-MIT, העלה את מפלס החרדה ב-1986 כאשר הוא דיבר על ה”איקי דביקי האפור” בספרו הידוע מנועי היצירה. הוא תאר תסריט אפוקליפטי לפיו בעתיד יהיו לנו ננורובוטים שישכפלו את עצמם עד אינסוף ויכלו את כלל המשאבים שעל כדור הארץ. שמעון פרס, לעומת הנסיך צ’רלס, חשב באותה שנה שהעתיד או המחר טמון בננוטכנולוגיה והוא ניסה לגייס משאבים למדע החדש. הוא צדק.

מחר כנראה שהננוחלקיקים והננומבנים והישויות האלה מהננו אייג’ בטווחי גודל של בין 1 ל-200 ננומטר יהיו חלק בלתי נפרד מהשיח בעולמנו. 

נוכל לסווג הרבה חומרים ביולוגיים תחת המטריה של ננוחלקיקים. יכולתי למשל לפתוח את הפה שלי באולם המפואר שבו אכלו ארוחת צהרים בועידת הנשיא ולנשום קצת בקטריות. טווח הגודל שלהן נע בין 1 ל-10 מיקרומטר. אוי אבל הן לא ננו, לעזאזל. הן סתם חיות טפשות וזעירות בטווח המזוסקופי. אם כך הן לא שייכות ל”מחר”. בכל זאת צריך להזהר מהן ויש כאלה מביניהן שאפילו פיתחו עמידות לכל סוגי הפניצילין.

נניח אם כן, שבמקרה הייתי אוכלת איזה קוויאר מפואר בחדר האוכל של ועידת המחר, והיה קופץ עלי וירוס כלשהו (אולי ה-H1N1 הידוע, הלא הוא הוירוס החזירי מהשפעת של החזירים בקוטר של בין 80 ל-120 ננומטר…). וירוס טיפוסי הוא בגודל של בין 10 ל-200 ננומטר – ממש בגבול העליון של הטווח של חלקיקי הננו. אוווו… נשמתי לרווחה, סוף סוף אני בעולם הננו… עולם המחר. אמנם יכולתי להדבק. מתי יגיע החיסון נגד שפעת החזירים?

נעבור במורד סולם הננו לחלבונים. הדיאטקנית אמרה לי לאכול בחדרי אוכל מפוארים של ועידות נשיאים רק אוכל מאוזן: חלבונים (מוצרי חלב, מוצרי בשר), פחמימות (אורז, פסטה) וירקות. לא, לא, נדבר על חלבונים, כן אותו הדבר, אבל נדבר על עולם הננו. רגע מה זה ננו? התבלבלתי. התכוונתי לחלבונים שבדרך כלל באים בגדלים של בין 4 ל-50 ננומטר, והם לשם שינוי בצד השני של הסקאלה לעומת הוירוסים מבחינת הגודל - בגבול הנמוך של טווח חלקיקי הננו.

וממה מורכבים החלבונים? מעשרים חומצות אמיניות. כל אחת היא בגודל של 0.6 ננומטר. כל חומצה אמינית היא רק מעט יותר קטנה מננוחלקיק. לחשוב שזה מה שיש בתוך הגוף של כל מנהל מיוחס שישב בועידת הנשיא… חשבתי שיש לו רק דולרים בתוך הכיסים.

ואתם יודעים, יותר מ-100 חומצות אמיניות מופיעות באופן טבעי, אבל רק 20 מתוכן מעורבות בסינתזת חלבונים. כדי לבנות חלבון, קומבינציות של חומצות אמיניות אלה מתחברות בזו אחר זו על ידי קשרים כימיים פפטידים והם יוצרים שרשראות פפטידיות ארוכות בשם פוליפפטידים. אלה מכילים מאות ואף אלפי חומצות אמיניות. עכשיו אפשר לשאול את באי הועידה חידה. למה דומה שרשרת פוליפפטידית? נכון מאוד. לננוחוט. אמרנו שוב את המלה ננו.

ננוחוטי הפוליפפטידים עוברים פיתולים וסיבובים כדי להצטמצם לנפח זעיר שהוא הננוחלקיק הפוליפפטיד בעל קוטר בטווח של בין 4 ל-50 ננומטר. ולכן מהו חלבון? נכון, חלבון הוא ננוחלקיק שמורכב מננוחוט קומפקטי.

לחומר הגנטי החומצה הדאוקסיריבונוקליאית, הדאו… מה? הדנ”א, יש גם מבנה של ננוחוט קומפקטי. בקיצור כל הגוף שלנו הוא ננו ואין פלא שבועידת הנשיא כולם וממש כולם בכל נאום הזכירו את המלה ננו וננוטכנולוגיה.

נעבור הלאה. אבני הבנין של הדנ”א הם ארבעה מולקולות נוקלאוטידים שמתקשרות יחד בננו-חוט סליל כפול ארוך כדי ליצור כרומוזומים. אצל בני אדם הם מכילים 40×106 נוקלאוטידים ברצף.

ולכן מולקולת הדנ”א היא ננוחוט כפול, שני ננוחוטי נוקלאוטידים (כל נוקלאוטיד הוא בגודל של 0.84 ננומטר). שני הננוחוטים מפותלים סביב, כאשר כל אחד מהם חוזר על כל יחידה כל 3.4 ננומטרים, וכל אחד מהם הוא בעל קוטר של 2 ננומטר. לכן הם יותר מידי ארוכים מכדי שיוכלו להכנס לתוך גרעין התא שהוא בקוטר של 6 מיקרו מטר. ננוחוט ארוך על גדיל כפול זה, לכן עובר מספר פיתולים וסיבובים סיסטמטיים כדי לההפך קומפקטי לכדי כרומוזום באורך של בערך 6 מיקרו מטר וברוחב של 1.4 מיקרו מטר.

רגע, רגע. אנחנו לא בעולם המחר יותר. זה לא ננו. הכרומוזום עצמו הוא לא מספיק קטן כדי להיות ננוחלקיק, כמו שאתם רואים, ולכן אומרים שהוא בסקאלה המזוסקופית ולא הננומטרית.

לסיכום, פחדתי מאוד להידבק בשפעת החזירים בועידת הנשיא. הועידה ארחה אנשים חשובים רבים והרבה וירוסים לא פחות חשובים בקוקטיילים. מכיוון שישנם וירוסים מסוימים שמגיעים לגודל של 200 ננומטר, נראה שנצטרך להגדיר ננומבנים ביולגיים בטווח הנומינאלי שבין 0.5 ל-200 ננומטר. ואל תשכחו את תעשית הננוחומרים המלאכותיים שגם היא חשובה לביולוגיה ונכנסת לקטגוריה של הביוטכנולוגיה. ברוכים הבאים לננו אייג’.  

 

הניו אייג’

 

שמעון פרס לא רק מתעניין בננוטכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, הנדסה גנטית, טכנולוגיות להתפלת מים ויישום טכנולוגיות חדישות בחינוך. מסתבר שהנשיא שלנו מודרני גם בתחומי הדעת האחרים והוא מאמץ גישות רוחניות, מה שקרוי הניו אייג’. אחד האורחים החשובים של הנשיא פרס בועידת הנשיא היה לא אחר מאשר שרי שרי ראווי שנקר, מייסד הארגון הבינלאומי “אומנות החיים” – ארגון המחויב לערכים של שלום עולמי, סבלנות וזכויות אדם.

לאורח כזה מן הסתם אין בכיס מזומנים יקרים, ולכן הוא אינו יכול לתרום מאות אלפי דולרים לקופתה של ועידת הנשיא וגם לא לזו של מדינת ישראל – זאת בניגוד לאורחים, כמו למשל הברון דייויד דה רוטשילד מלונדון או ל-גומה אגייאר, הבעלים של ביתר ירושלים, שהתארח אצל דן שילון במעגל. לעומתם, האורח מהמזרח ההודי יכול רק לתרום ערכים רוחניים פשוטים של סובלנות, חמלה ואהבה. ההכרה בערכים אלה בעולם ננומטרי מסובך, שמדבר בשפה “ננוטכנולוגית” ובמלים כמו “פולימרים”, “אוסמוזה הפוכה”, “שלום בילטראלי”, “הכרה דו-לאומית”, היא צעד מאוד חשוב בדרך לסובלנות הגלובאלית.

 

שרי שרי ראווי שנקר יושב ליד הנשיא פרס. דן שילון ארח כבר את שנקר ועתה הוא עומד לארח את פרס. פרס נכנס לאולם המלא כמה דקות קודם לכן והתיישב ליד שנקר.

 

 

שרי שרי ראווי שנקר ושמעון פרס במעגל של דן שילון.

 

 

דן שילון קורא לשמעון פרס לעלות לבמה. שרי שרי ראווי שנקר והקהל כולו מוחה כפיים…

 

נחזור רבע שעה קודם לכן. דן שילון מציג את שרי שרי ראווי שנקר. הוא קורא לו לעלות לבמה. הקהל הוא ברובו בעל אופי תרבותי מערבי: הועידה והקוקטיילים במרכזה מייצגים אנשי עסקים. זהו אירוע עבור צמרת השלטון והמשק הישראלי. כולם לבושים בחליפות ועניבות והנשים בשמלות או תלבושות אלגנטיות. מדברים ננו, ביו, תאי גזע, אוסמוזה ולא מבינים בדיוק מה זה ננו. אבל לפעמים אפשר גם לומר אינשטיין וננו באותה הנשימה. זאת למרות שאין שום קשר בין תורת היחסות לננוטכנולוגיה. כבר עדיף לקשר בין ספר טוב של סופר מודרני לבין הננו מאשר לקשר בין אינשטיין לבין הננו. שומעים גם בין קפה לעוגה את צמד המלים בינה מלאכותית. אבל במילא לא מבינים היום יותר מאחוז אחד אפילו מהאופן שבו המוח שלנו פועל. המצלמות וצוותי הטלוויזיה מפוזרים בכל פינה, והמאפיין את הקהל והועידה גם יחד הוא האליטיזם ואווירת העשירון העליון. לפתע עולה לבמה של דן שילון שרי שרי ראווי שנקר, כאשר הוא לבוש בתלבושת המסורתית מהמזרח. הוא מייצג רוחניות צנועה ופשוטה. ננו ובינה מלאכותית? הוא מבין בדברים האלה בדרכו שלו. אבל הוא עולה לבמה לדבר על אותן הוויות יסודיות שלנו, שנראה שמעט שכחנו אותן.

 

לשרי שרי ראווי שנקר יש פתרונות לכאורה פשוטים לשלום, אולם איש מהמנהיגים שלנו אינו יכול לקבלם. הפתרונות שלו קשורים בערכים שפסו מהעולם ומאולם הועידה, כי אלה הם ערכים שקשורים בויתור. עבורנו, ה”רודפים אחרי פרסי נובל לשלום”, השלום הוא תהליך מאוד מסובך. ביבי נתניהו רוצה שתחילה הפלשתינים יכירו במדינה יהודית, שאבו מאזן קודם ינאם באוניברסיטה שיבחר ויצהיר כי הוא רוצה פתרון של שתי מדינות ואת תהליך השלום. אבו מאזן והפלשתינים מצידם רוצים קודם כל שישראל תכיר בזכות השיבה ובגבולות 67. חוויאר סולנה חושב שלא יהיה משא ומתן אם ישראל לא תיסוג לקווי 67. ואילו האמריקאים סבורים שלא ניתן לשבת לשולחן הדיונים כל עוד ישראל ממשיכה לבנות בשטחים. הימין סבור שהפלשתינים לא מסוגלים להתפשר ואילו אנחנו, הרי הצענו להם כבר את חצי ישראל והם לא רצו לקבל. סימן שלא ניתן לעשות איתם שלום. השמאל סבור להפך. הויכוח ניטש והשלום רחוק.

נכון. גם בהודו יש שחיתות (וגם אצלנו כמובן). ראיתם אתמול את “עובדה” של אילנה דיין? גם שרי שרי ראווי שנקר הודה שבהודו יש לא מעט שחיתות. אבל בכל זאת, אצל שרי שרי ראווי שנקר העניינים הרבה יותר רגועים מאצלנו כאן, וכל זאת בתנאי שמנסים לפתור סכסוכים בעולם תוך שבאים עם פרספקטיבה אחרת, יותר חיובית. יש לגשת לפתרון סכסוכים במונחים של אהבה, חמלה, חיוך וסבלנות. הוא הסביר בדיונים שסכסוכים נובעים מכך שאנשים בעולם הם בדיכאון. אחוז האנשים שיש להם דיכאון בעולם הוא מאוד גבוהה. הפתרון שלו הוא מדיטציה וגם לראות את הדברים הטובים, לחיות באהבה ולחייך.

דן שילון ושרי שרי ראווי שנקר:

דן שילון: העולם לא מחייך.

שרי שרי ראווי שנקר: כולם רוצים שלום אבל אנשים לא יודעים איך להפטר מהרגשות השליליים: הייאוש והכעס. לא יודעים לוותר על העבר אל עתיד טוב יותר.

דן שילון: כל כך הרבה מילדנו הולכים להודו, מדוע יש להם כזו תשוקה להודו?

שרי שרי ראווי שנקר: כי אין שם דיכאון ויש שם משהו רוחני גבוה יותר.

דן שילון: יש ערבוב בין עסקנים, אנשי עסקים, לפוליטיקאים ויש שחיתות. מה דעתך?

שרי שרי ראווי שנקר: גם בהודו יש שחיתות. הפוליטיקאים צריכים להיות יותר רוחניים ובעל חוש הקרבה. הם מתעלמים מדאגה, הקרבה ומסירות.

דן שילון: מה לא בסדר בהנהגה הנוכחית?

שרי שרי ראווי שנקר: אין הקרבה למטרה וסלחנות.

דן שילון: אמרת פעם שסליחה היא התרופה. האם סליחה היא הפתרון לסכסוך בין ישראל לערבים?

שרי שרי ראווי שנקר: אנחנו קודם כל בני אדם. אחר כך אנחנו שייכים לדתות: נוצרים, יהודים, מוסלמים, ואז ללאום. צריך לשנות את סדר העדיפויות. צריך גם דרך חינוך חדשה, לשנות אצל האנשים ולא בשלטון. השינוי בא אצל האנשים.

דן שילון: האם אתה אופטימיסט?

שרי שרי ראווי שנקר: אני ריאליסט.

דן שילון: אתה תמיד מחייך ונותן תחושה חמה.

שר שרי ראווי שנקר: לפעמים צריך להראות כעס אבל אני לא משתמש בזה…

 

 

“עצרו את העולם אני רוצה לרדת!” פאנל בהשתתפות שרי שרי ראווי שנקר.  

 

 

גדי טאוב ושרי שרי ראווי שנקר. שנקר מראה חמש אצבעות: אצלנו כל ילד שנולד זה תאונה אבל גם שמחה… והקהל צוחק. לא רואים את ד”ר רות וסטהיימר שיושבת משמאל בפאנל…

 

מזרח ומערב בועידה: שרי שרי ראווי שנקר וד”ר רות וסטהיימר מדברים על… אהבה כמובן (סליחה על איכות התמונה…)

 

 

יתכן שלניאנדרטאליים ולבני האדם המודרניים נולדו צאצאים ניאנדרמודרנים

ביום ראשון, לפני יומיים, התגלה הסוד הגדול בכנס במעבדה אשר בקולד ספרינג הארבור שליד ניו יורק: ניאנדרטליים ובני אדם מודרניים קיימו יחסי מין. אולם שתי שאלות עדיין לוטות בערפל: 1) האם יחסים אלה הובילו לצאצאים? ואם כן, 2) האם הסבא של הסבא של הסבא… או הסבתא של הסבתא של הסבתא… האלה נכחדו, או שמא אפשר לשים את התמונות שלהם באלבום המשפחתי שלנו? כלומר, האם הם תרמו גנטית לבני האדם כפי שאנו מכירים אותם כיום? שאלות מעניינות לקראת יום המשפחה שיחול בהמשך השנה בבית הספר של הילדים שלנו.

הניאנדרטאליים ובני האדם המודרניים קיימו יחסי מין

מחקר חדש מצא שבני אדם מודרניים והניאנדרטליים קיימו יחסי מין וכך, אווי, חצו את גבול המינים. רגע, רגע… איפה הם נפגשו? כלומר באיזה אתר הכרויות? ובכלל אחרי שהייתי בוועידת הנשיא בשבוע שעבר ושמעתי את ד”ר רות וסטהיימר מדברת בפאנל בוועידה, ושאלתי אותה שאלה כבל עם ועדה, הייתי צריכה לשאול אותה את השאלה הזו. איפה האדם המודרני פגש ניאנדרטלית? או את השאלה המעניינת יותר, מה (אבולוציונית או לא) מושך גבר מודרני לניאנדרטאלית, ולהפך, ניאנדרטאלי למודרנית? ויותר מכך, האם, אם בכלל נולדו, צאצאיהם יהיו פוריים מספיק כדי להמשיך ולהזדווג ולהעשיר במוטציות את הגזע האנושי? הבה נתקדם למחקר שינסה לענות אולי על שאלות אלה.

שאלת יחסי המין בין הניאנדרטאליים לבני האדם היא בעלת זקן ארוך

ההומו ניאנדרטליס לראשונה הופיע באירופה לפני בערך 300,000 שנה אבל באופן מסתורי נעלם לפני 35,000 שנים, זמן קצר אחרי ההופעה של האדם המודרני –  ההומו ספאינס – באירופה לפני כ-40,000 שנה. הניאנדרטליים כבר חיו באירופה כאשר בני האדם הגיעו לשם. שני המינים לכן התקיימו בו-זמנית במשך תקופת זמן מסוימת של בין 10,000 ל-12,000 שנים בטרם הניאנדרטליים נכחדו.

מסתבר שעובדה זו הובילה לספקולציות אינסופיות בקרב החוקרים בנוגע לשאלה: האם – איך אומרים אצלנו – היו ביניהם נישואי תערובת… כלומר, האם הם הזדווגו זה עם זה וכתוצאה ארע גזע כלאיים?

החלו תיאוריות רבות אודות הכלאות בן ניאנדרטליים לבין האדם המודרני. ב-2006 המליצו למי שעושה עבודת שורשים בבית הספר לא לשכוח את הסבא רבא-רבא הניאנדרטלי במערה באירופה, כאשר מרכיבים את העץ המשפחתי המסורתי לבית הספר. אתם עשויים למצוא באחת המערות מתקופת האבן איזה קרוב רחוק אובד. (כאן).

אולם ב-2008 חוקרים עקבו אחר רצף הגנום המיטוכונדריאלי השלם בעצם ירך ניאנדרטאלי בן 38,000 שנים שנמצא במערה בקרואטיה. הרצף הכיל 16,565 בסיסי דנ”א, או “אותיות” שמייצגות 13 גנים, הרצף הארוך ביותר של דנ”א ניאנדרטלי שאי פעם נבדק. 

בניגוד לאדם המודרני, לניאנדרטליים היו מוטציות בדנ”א המיטוכונדריאלי, למרות שנראה שהם עברו מעט יותר שינויים אבולוציוניים באופן כללי. העובדה שכל כך הרבה מוטציות – חלקן יכלו להיות הרסניות – היו קיימות בגנום הניאנדרטלי, יכלה להצביע על כך שהגזע סבל מווריאציה גנטית מוגבלת. זה יכול להיות בגלל שהאוכלוסייה הניאנדרטלית הייתה קטנה יותר מאשר ההומו ספיאנס שהיה באירופה באותו הזמן. גודל אוכלוסיה קטן יכול להקטין את עוצמת הברירה הטבעית ולסלק שינויים אבולוציוניים מעט מזיקים. החוקרים העריכו שאוכלוסיית הניאנדרטליים שחיה באירופה לפני 38,000 שנה אף פעם לא הגיעה ליותר מ-10,000 בכל זמן. זה יכול להיות גורם להכחדתם.

ב-2008 לכן נשמעה צפירת הרגעה (כאן). הופיע מחקר שהפריך את התיאוריות מ-2006, כך שאנשים הבינו שאין להם יותר קרובי משפחה באיזו מערה נטושה מתקופת האבן. חוקרים הראו מבידוד הדנ”א הניאנדרטלי (כאשר החוקרים נזהרו שלא יזוהם בדנ”א אנושי והם שבו על הבדיקה 35 פעם!), שנראה שאין עדות גנטית – לפחות מבחינת הייחוס האימהי – לערבוב של ניאנדרטליים והאדם המודרני. כלומר, שעניין הזיווג או ההכלאה בין שני הגזעים ירד מהפרק לפי שעה.

והנה לפני יומיים עניין הזיווג שוב עלה לכותרות כאשר פרופ’ פאאבו אמר בכנס במעבדה אשר בקולד ספרינג הארבור שליד ניו יורק, שהוא בטוח מעל לכל ספק ששני המינים, ההומו ניאנדרטאליס וההומו ספאינס, כן הזדווגו.

כיצד מדווחים על חדשה מדעית מסעירה כזו

הבלוג של נייצ’ר מספר שלמסקנות אודות קיום יחסי מין בין הניאנדרטאליים לבני האדם המודרניים הגיע גנטיקאי מוביל שאחראי לפרויקט בן שלוש שנים, בשם פרופ’ סבנט פאאבו, שהוא מנהל המחלקה לגנטיקה במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית לייפציג. הוא השווה בין רצפי גנים והקבוצה שלו השלימה את טיוטת רצף הגנום כבר בפברואר.

כמה מלים קודם על מהות הממצאים שמפורסמים בכנס, בבלוג של כתב עת יוקרתי ובעיתונות כאשר מופיעה חדשה סנסציונית כזו.

פרופ’ פאאבו עומד לפרסם את המחקר שלו, אולם המחקר עדיין לא פורסם. פרופ’ פאאבו רק הצהיר על הממצאים הראשוניים בכנס. המחקר שיפורסם מכיל את הגנום הניאנדרטאלי השלם, תוך שימוש בדנ”א שהוצא ממאובנים. בגלל האמברגו שמוטל עליו, כאשר הוא חתם על הסכם הפרסום על המאמר עם כתב העת, אסור לו עדיין לפרסם בתקשורת את המחקר המלא בטרם הוא יפורסם בכתב העת. מותר לו רק לדווח על המחקר שלו בכנסים בחוגים אקדמיים.

אולם לבלוג של נייצ’ר מותר לדווח על המחקר כפי שהוא הוצג בכנס ולהצהיר כך על החדשה בטרם היא מפורסמת בכתב העת שלו עצמו. זה לא נחשב להפרת האמברגו, מכיוון שהדיווח הוא מכנס ולא דיווח של מאמר שטרם פורסם. כאשר המחקר מופיע בכנס, הטיימס הלונדוני גם כן מראיין את פרופ’ פאאבו על הממצאים שדווחו בכנס ולא על הממצאים שיופיעו במאמר שיפורסם בכתב העת. וביו טיוב (ראו הסרט למטה) גם כן מופיע סרט בעקבות הכנס. לפרופ’ פאאבו מותר להגיב רק על הממצאים עליהם הוא דיבר בכנס ולא על הממצאים שמצויים במאמר שטרם פורסם. ולכן כל מה שתקראו כאן אלה הם רק ממצאים חלקיים, הדווח של הממצאים מהכנס, החדשה המסעירה: קיימו יחסי מין. ואילו התוצאות השלמות, פרויקט הגנום הניאנדרטאלי והתוצרים של הזיווג, יובאו במאמרים לכשיפורסמו.

למעשה, מבחינה מדעית (בחוגי המדע באקדמיה), החדשה המסעירה כאן היא פחות הטענה שההומו ניאנדרטליס וההומו ספאינס קיימו יחסי מין. החדשה היותר מסעירה כאן מבחינה מדעית גרידא היא המחקר והעבודה על פרויקט הגנום הניאנדרטאלי והממצאים והמסקנות שיתקבלו ממחקר זה.

 

כיצד אוספים רצף גנום, או דנ”א ניאנדרטאלי טהור ממאובן?

הקבוצה של פרופ’ פאאבו הוציאה דנ”א ממאובנים ניאנדרטאליים בקרואטיה, ספרד, רוסיה ובעמק הניאנדר אשר בגרמניה. הם אספו דגימות שונות של דנ”א מיטוכונדריאלי, סוג דנ”א עצמאי שמועבר מהאם לילד. קל יותר לבודד דנ”א מיטוכונדריאלי מעצמות עתיקות מאשר דנ”א קונבנציונלי מהגרעין שמוכל בתוך גרעין התא. יש הרבה מיטוכונדריות בכל תא. כמוכן, גנום הדנ”א המיטוכונדריאלי הוא קטן הרבה יותר מאשר הגנום הגרעיני.  

הקבוצה של פרופ’ פאאבו אספה דנ”א נקבי ניאנדרטאלי, בעודה אוספת את הדנ”א הניאנדרטאלי האוטנטי, כך שניתן יהיה להפריד את “הזיהום האנושי”: היא כך יכלה לחשב את המקומות בהם דנ”א זכרי אנושי בטעות נכנס לדגימות הניאנדרטאליות שנאספו.

פרופ’ פאאבו מתכוון להשוות את הדנ”א הניאנדרטאלי עם זה של האדם המודרני וגם עם הדנ”א של שימפנזות. כל זאת כדי לחשוף את המוצא של שלושת המינים האלה.

בני האדם והניאנדרטאליים חיים איזה 10,000 שנה יחד

זוכרים שבני האדם המודרניים מגיעים לאירופה לפני 38,000 שנה? הניאנדרטליים כבר חיים באירופה כאשר בני האדם הגיעו לשם. שני המינים לכן התקיימו בו-זמנית במשך תקופת זמן של בין 10,000 ל-12,000 שנים בטרם הניאנדרטליים נכחדו. נשאלת השאלה: האם הם הזדווגו זה עם זה וכתוצאה ארע גזע כלאיים?

פרופ’ פאאבו אמר לאחרונה בכנס, שהוא בטוח מעל לכל ספק ששני המינים אכן הזדווגו. אין כל ספק שהיה שם סקס, אולם השאלה המעניינת שעדיין נותרת פתוחה היא, האם סקס זה הוביל לצאצאים שתרמו גנטית במשהו לנו? ולכן השאלה נותרת פתוחה בנוגע לתוצרת של הזיווג הזה. האם נולדו צאצאים כתוצאה מזיווג זה? האם ילדים אלה תרמו לווריאציה במין האנושי כפי שאנו מכירים אותו היום?

neander.jpg 

 

 

 

 

 

 

 

 

גם הוא סבא רבא-רבא שלכם?… רוצו למערה באירופה כדי לחפש  מכאן.

פרופ’ פאאבו גילה לטיימס, שניתן יהיה לענות על השאלה הזו בודאות כאשר יהיה בידיו רצף הגנום הניאנדרטאלי המלא (כלומר, כאשר המאמר שלו יתפרסם).

אולם במרוצנו אחר הסבא של הסבא של הסבא שלנו… מסתבר שישנם ממצאים מטרידים בנוגע למין הניאנדרטאלי, שמצביעים לכיוון שיתכן וכן היו צאצאים מהזיווג בין בני אדם מודרניים לניאנדרטליים. למשל, (ממצא ראשון) מאובנים מסוימים מראים מאפיינים אנושיים וניאנדרטליים כאחד. ב-1999 נמצא שלד היבריד שנראה שאולי יש לו מאפיינים ניאנדרטאליים ואנושיים כאחד והוא נתגלה בפורטוגל (כאן). דבר זה רומז על כך שיתכן ושני המינים כן עברו איזו שהיא הכלאה. לעומת זאת, (ממצא שני) עדיין סריקות של דנ”א מראות שהגנים הניאנדרטאליים הם מאוד שונים מאלה שלנו, האדם מודרני. כיצד נסביר סתירות אלה?

בשבוע שעבר, מספר לנו עיתון הטיימס, פרופ’ קריס סטרינגר, מנהל המוצא האנושי במוזיאון לתולדות הטבע באנגליה, הציג בכנס בפני הרוייאל סוסייאטי בלונדון רעיון לפיו יתכן שמצד אחד, אפשרי אכן שבני האדם והניאנדרטאליים בהיותם מבחינה גנטית לא תואמים, הזדווגו וכך נולדו להם צאצאים. אולם מצד שני, בגלל שהם מאוד שונים זה מזה, הצאצאים שנולדו להם היו כנראה מאוד לא פוריים. מסתבר שתופעה זו היא נפוצה בטבע, כמו למשל כאשר אריות מזדווגים עם נמרים ונולדים “לייגרים”, או כאשר סוסים מזדווגים עם זברות ונולדים “זברואידים”, יצורים שהם לא פוריים. או לחילופין לא נולד שום צאצא עקב חוסר התאמה כרוזומאלית. וכך יתכן שלטבע בכל זאת יש את המלה האחרונה כאשר מדובר בשידוך של מין שלא עם בן מינו…

האם דרך הכותל המערבי עובר חור תולעת היישר לאלוהים?

 

היום דברתי בתוכנית הרדיו של גבי גזית ברדיו ללא הפסקה. בדיוק לפני שבוע, ביום ראשון גם כן דברתי אצל גבי גזית באותה תוכנית.

לפעמים מתחשק לי ללכת לכותל ולהכניס שם פתק. לכתוב: “אלוהים, אתה שומע… יש כאן במדינה עוולות, שחיתויות, שר זה או אחר נוסע על חשבוני וחשבונכם לחו”ל, אני לא מוצאת כאן את מקומי, אפשר בבקשה לפקסס לך את הפתק לשמיים – אולי באמצעות שירות פקס חב”ד, או להעביר הפתק אולי במייל? אולי דרך אבני הכותל קיים חור תולעת שמעביר דרך הלוע שלו היישר אליך לקדוש ברוך הוא את הפתק? וגם דרך אגב, לא אכפת לי למסור לך את הפתק שלי באמצעות טלפורטציה קוונטית, אם זה יותר נוח כמובן -  טלפורטציה כידוע לך דומה קצת לפקס, ולמי שאין מכשיר פקס בבית זהו פתרון אידיאלי”…

גיליתי שבמדינה שלנו יש מעט אנשים שאפשר לפנות אליהם כמו לכותל, כאשר אתם נמצאים בצרה, והם עונים לכם ובאדיבות. שני אנשים כאלה הם נשיא המדינה שמעון פרס וגבי גזית, שדרן רדיו ללא הפסקה 103FM.

לשמעון פרס כתבתי לפני בערך חודש. הייתי בטוחה שהוא לא יענה למכתב שלי.

תראו אני לא יכולה לתרום במאומה לתהליך השלום עם הפלשתינאים. אתם יודעים הרי שאני לא מבינה כלום בהליך השלום ואני לא יכולה לתת למר פרס שום עצה בנדון. כמובן שיש לי דעות כמו לכל אחד מאיתנו, אבל אלה דעות של חובבים… בנוסף, אני גם לא יכולה לתרום לביטחון המדינה. בינינו מה אני מבינה בביטחון? כלום וממש כלום. אני בקושי יכולה להחזיק רובה עוזי ביד. אני גם לא קשורה בשום אופן לברון דייויד דה רוטשילד, נכדו של הנדיב הידוע שבנה את זכרון יעקב. זאת למרות שאני גרה במחוזות הברון, בזכרון הקסומה. הברון דה רוטשילד נאם במליאה בועידת הנשיא והוא יכול לתרום למדינת ישראל כמו סבו והוא אכן תרם כסף בועידת הנשיא. הדבר היחיד מן הסתם שבו אני כן מועילה למדינה הוא בידע המדעי שלי. ואם אני לא אהיה כאן אז יאמרו: עוד דוקטור אחת עזבה. ובכל זאת, אחרי שכתבתי מכתב לנשיא המדינה, מהר מאוד קבלתי תשובה מלשכתו של שמעון פרס. העבירו את המכתב שלי לעיונו של הנשיא, והלשכה שלו נכונה לסייע לי. אחרי זה קבלתי מספר מכתבים מלשכתו של פרס ופרס קרא מכתב נוסף שלי. כאשר אחר כך גם קבלתי הזמנה לוועידת הנשיא.

לגבי גזית גם כן פניתי במקביל לפניה אל הנשיא. פניתי לגבי גזית כי הוא מרתק אותי בדרך שבה הוא מציג את האירועים האקטואלים ברדיו 103FM. בנוסף, היכן שיש עוולות ושחיתויות וכאשר יש משהו לא בסדר במדינה, גבי גזית תמיד יודע לחשוף את הכל ברדיו בצורה קולחת. ובכלל הוא מביא סיפורים מעניינים בתוכנית שלו ותמיד מספר הכל בהומור. לאחר שפניתי לגבי גזית מהר מאוד קבלתי תשובה מהמפיקה של התוכנית. אתם יודעים זה כמו לשים פתק באיזה כותל, לחכות שמישהו יקרא אותו והמישהו הזה אכן קורא את הפתק. הוא מקשיב למה שכתבתי בפתק אי שם בתדר 103 FM. בשבוע שעבר דברתי בתוכנית של גבי גזית על תומס אדיסון בהתראה של שעה מראש… והשבוע שוב דברתי אצל גבי גזית על תעסוקה.

בוועידת הנשיא פגשתי את פרופ’ מנואל טרכטנברג, ראש הות”ת, כלומר יושב ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, או בקיצור “הבנק” של האקדמיה… הוא אמר לי, לצערי הבעיה של תעסוקת הדוקטורים מוכרת לי, אבל זה עומד להשתנות. שאלתי אותו: האם יש לנו תקווה? הוא ענה לי: כן, יש תקווה, המצב עומד להשתנות עכשיו.

פגשתי את פרופ’ עדה יונת, שישבה ממש בכסא מלפני באולם בו התרחשה השיחה בשניים של שמעון פרס עם ריי קורצווייל. גם היא כידוע חרדה לעתיד האקדמיה. (שמתי את התמונות שצלמתי אותה כאן). היא עבדה במחשב הנייד עד שהשיחה בין פרס לקורצווייל התחילה ולא בזבזה אפילו רגע. היא פתחה משרד מדעי באולם הועידה. היא שמה את המאמרים שלה על הרצפה ליד הכסא והחלה לעבוד. הסדרנית באה ובקשה ממנה אם אפשר להרים את המאמרים מהרצפה. אולם עדה יונת העדיפה שהמאמרים ישארו על הרצפה ליד הכסא:

 

 

במסך הראשי של המחשב הנייד שלה לא ראו ריבוזומים וגם לא מבנים מולקולאריים, אלא הייתה תמונה ענקית של הנכדה הבלונדינית היפה שלה. וכך גם מדענית גדולה היא בסופו של דבר קודם כל סבתא גאה… 

 

 

 

את השיחה בין שמעון פרס לריי קורצווייל הזכרתי בחלק השני של הרשימה אודות ועידת הנשיא. עכשיו אעבור לשיחה בין דן שילון לשמעון פרס.

   

דן שילון והמעגל

 

 

דן שילון נכנס לאולם אורן בבניני האומה כאשר הוא לבוש שחור וחמוש במשקפי שמש בצבע תכלת. לרגע חשבתי שזה יגאל שילון וזו עוד מתיחה של ועידת הנשיא. תראו הוא נראה כמו שילוב של צביקה פיק וקוג’אק (למי שבכלל זוכר את מי מביניהם, את שניהם כמובן, כלומר את שלושתם).

דן שילון, אבי ה”טוק שאו” הישראלי, נעמד על הבמה העגולה שהכינו לו לזכר ימי המעגל המיתולוגי בו הוא נהג לראיין את גדולי המנהיגים שלנו. וגם איך לא… מיטב הטאלנטים והמפורסמים של העבר ענו לשאלותיו. זו הייתה תקופה בה ה”טוק שאוז” היו שיחת היום בישראל של פעם, ישראל הפחות כובשת, הכובשת בדיבורים. הקוראים בני השלושים פלוס… ודאי זוכרים כיצד דן שילון ראיין את יצחק רבין, את אריאל שרון וגם את שמעון פרס.

 

13513118.jpg 

שמעון פרס מחכה לעלות לשיחה עם דן שילון

 

והנה עכשיו דן שילון ניגש לכסא העור השחור לזכר אותם ימים כדי לראיין את שמעון פרס שוב פעם ובוועידת המחר. שלום עדיין אין עם הפלשתינים. הקהל לבטח חשב לעצמו: ומה יהיה מחר? האם מחר, בעוד עשר שנים, דן שילון הישיש יראיין שוב פעם את שימון הקשיש? ועל מה ידברו מחר? האם ישוחחו עדיין על אותו סכסוך ישראלי-פלשתיני שלנצח לא נפתר? האם דן שילון ישאל את שמעון פרס שוב את אותה שאלה נצחית: האם ישראל מוכנה לחזור לקווי 67? האם ישאל אותו על נשיא ארה”ב שמנדנד לישראל: הפסיקו כבר לבנות בשטחים? או שמא על בעית המים באזורנו?

 

 

דן שילון משוחח עם שמעון פרס

 

דן שילון מארח את שמעון פרס: השלום הוא לידה קשה

 

שמעון פרס: אותם מנהיגים ששונאים אותנו רוצים לעשות שלום איתנו. אבו מאזן והמנהיגים הפלשתינים הם המנהיגים הטובים ביותר שיש לנו.

דן שילון: בנימין נתניהו הוציא את המלים שתי מדינות לשני עמים בקושי מהפה שלו.

שמעון פרס: כל לידה היא קשה. כל לידה קשורה בדם ובתקווה. מי שרוצה לשרוד צריך לעשות שלום.

דן שילון: מי הוא מנהיג?

שמעון פרס: אדם שנבחר. זוהי תשובה דמוקרטית. ביבי יכל לבחור בין הדגם של יצחק שמיר לזה של מנחם בגין. הוא יותר נוטה לדגם של בגין – השלום. הוא התחיל בשלום כלכלי – הורדו המחסומים ביהודה ושומרון. הוא מוכן להקפאת ההתנחלויות.

דן שילון: בהמון התניות.

שמעון פרס: הוא מתחיל בהבטחה.

דן שילון: כבוד הנשיא, חוויאר סולאנה אמר ששלום יהיה רק בקווי 1967.

שמעון פרס: נגיע להסכם בעניין השטח בשולחן הדיונים.

דן שילון: תן לי כותרת.

שמעון פרס: נתתי לך תשבץ. אוסלו יצרה מחנה שלום בקרב הפלשתינאים ואיראן יצרה פילוג בעולם.

דן שילון: מה דעתך על הממשלה והשחיתויות.

שמעון פרס: 1) לעולם אל תשתמש בכסף ציבורי למטרות אישיות. 2) מלה זו מלה. אם מישהו עושה פיחות במלה אין משטר דמוקרטי. מוטב שתעמוד במלה.

דן שילון: כיצד אתה מגדיר את עצמך?

שמעון פרס: אופטימיסט שאיננו שבע רצון.

 

 

גומה אגייאר ושמעון פרס

 

בין כל פאנל של ועידת הנשיא, נכנסתי לשירותים המפוארים בבנייני האומה. מאוד מפואר. אולם תמיד ראיתי את אותו מראה שהפריע לי: מנקות אתיופיות. הייתי מנופפת להן ואומרת להן שלום, מה שלומכן? יש לנו מעמד חדש של עובדים נמוכים במדינה: האתיופים. הם המנקים בשירותים. זה צרם לי לעומת האורחים הנוצצים בוועידה, לבושי החליפות ובגדי השרד. חשבתי לעצמי, אולי המנקה האתיופית גם רוצה לשבת בחדר האוכל היפה ולדבר על הא ועל דע. אולי גם היא רוצה ללחוץ את היד לנשיא המדינה ולומר לו משהו? נקודה למחשבה בוועידה ששמה “המחר”.

 

ד”ר רות: אני לא רוצה לדבר על סקס ליד הנשיא

 

מה אפשר לספר על ד”ר רות וסטהיימר? היא גדולה, ענקית אבל… היא בערך בגובה של הבן הקטן שלי בן השבע וחצי. מטר וארבעים בערך – פלוס מינוס.

נגשתי אליה ביום הראשון של הוועידה ואמרתי לה שאני אוהבת את התוכניות שלה. דברתי איתה. היא נראית כמו סבתא פולניה, בעלת שיער בלונד מתולתל, לבושה בטעם לא טוב ומדברת אנגלית מעורבב בעברית במבטא יידישי. היא מאוד אוהבת להתבלט בכל ההרצאות בפאנלים והיא בקושי יושבת. דברנית כרונית. היא עומדת כל הזמן: לפני, אחרי… וכמעט בזמן רוב ההרצאות. היא מביטה על הקהל, צוחקת, מדברת עם כולם ומתחבקת עם אנשים ומכרים. וכמובן גם כאשר היא עומדת היא בגובה של אלה שיושבים…

היא לא אוהבת עיתונאים. במרכז וועידת הנשיא הקימו בית קפה עם ספות מפוארות לטובת באי הוועידה. עיתונאי אחד ניסה לשדל אותה: ד”ר רות אפשר להזמין אותך לקפה? “לא תודה”, היא ענתה ואז היא רצה במהירות במסדרון עם מכרים.

ביום השלישי של הוועידה חשבתי לראות האם היא עונה לשאלות ואיזה תשובות היא עונה. אני לא עיתונאית, אני ד”ר כמוהה. נגשתי אליה בזמן ארוחת הצהריים והתיישבתי לידה. אמרתי לה: “יש לי שאלה”. היא ענתה לי: “רגע, רגע, תלוי איזה שאלה, לא לכל שאלה אני עונה”. הבנתי כבר שאני אצטרך להוציא מאה דולר… עניתי לה: I had a boyfriend …. רציתי לשמוע מה יש לה לומר על הגברים. היא ענתה לי: “לא, לא אני לא עונה על שאלות כאלה, אני צריכה להתכונן לפאנל שלי”. היא נהפכה ללא נחמדה כאשר רוצים לשאול אותה שאלות בייעוץ.

כעבור שעתיים מארוחת הצהריים הגיע פאנל בהשתתפותה של ד”ר רות. כזכור היא הרי לא ענתה לי בארוחת הצהריים על השאלה. בזמן השאלות מהקהל קמתי, הצגתי את עצמי ושאלתי אותה את השאלה: תראי, we are a non marital society חברה לא מתחתנת. הגברים באים רק לקוויקי (חתיכת חרות, אבל לא אמרתי לה את זה כבל עם ועדה), רוצים סקס וכאשר את רוצה לצאת איתם לבילוי, הם אומרים לך: מותק, תצאי עם חברה שלך, לא איתי. בשביל מה יש לך חברה? והבעיה היא שזה נהפך לנורמה… כלומר, דקדנס סקסואלי… ובצורה כזו קשה מאוד לעבור לגור עם חבר. אני כבר עברתי בחיי הרבה, הייתי נשואה, גרושה. אבל בישראל ישנן בחורות צעירות שרוצות להתחתן ולהקים משפחה. מה אתם הייתם מייעצים להם לעשות במצב כזה?… 

את זה פחות או יותר שאלתי את כוהנת הסקס הפולנייה, שמטיפה לכל אישה לקנות ויברטור, שמטיפה לחופש מיני, כאשר היא עצמה לבושה כמו דודה פולניה ושמרנית. והיא רגע קודם אמרה לנשים בקהל באולם: אני פונה לכל הנשים כאן. תעשו תרגיל קטן במכונית: תכווצו את השרירים למטה….

ואז ד”ר רות ענתה לי קצרות שיחסים הם commitment של שניים, כי אחרת אין יחסים. היא פתאום כבר לא נתנה לי עצות פראקטיות לתרגילים בסקס, אבל נתנה איזו שהיא נקודה למחשבה, שאותה אני מעבירה אליכם יחד עם תמונות של ד”ר רות מועידת הנשיא.

 

 

 

 

 

 

נשים תעשו כל יום תרגיל של כיווץ למטה בזמן שאתן במכוניות.

 

אני לא רוצה לדבר על סקס ליד הנשיא. אבל יש לי שאלה…

 

 

ד”ר רות שואלת את מייסד ויקיפדיה ג’ימי וויילס ואת נשיא סקייפ ג’וש סילברמן, שנאמו במליאה והם יושבים על הבמה, שאלה. אתם יודעים, כדי לנאום במליאה בפני כולם וכמובן בפני כבוד נשיא המדינה… רצוי (כלומר כדאי) היה להיות או אדם מאוד חשוב או כמובן להיות נדיב ידוע ולתרום איזה מאה אלף דולר לכיסוי עלויות הוועידה וגם עלויות המדינה… :)

וזה אומר שגלי וינשטיין למשל (וגם אתם) לא היינו יכולים לנאום בשום מליאה, כי בחשבון הבנק שלנו יש רק אוברדרפט…

 

 

ועידת הנשיא: סיעור מוחות בתמונות – חלק שני

 

בוועידת הנשיא היו מכריו וחבריו וגם חברותיו של הנשיא פרס… כמו למשל ד”ר רות (וסטהיימר) כוהנת הסקס הגדולה, עליה אדבר בחלק השלישי של הרשימה.

נשאלת השאלה למה בעצם צריך ועידת נשיא? כדי לאסוף תרומות? כדי להיפגש עם ראשי המשק והמדינה באירוע נוצץ? כדי שגלי תצלם תמונות לקוראי רשימות? למה? למטה מובאת סדרה שניה של תמונות כדי שיסייעו לכם לפתור את התעלומה עד לחלק השלישי של הרשימה.

 

בחלק הזה נתמקד בחתן השמחה, יוזם הועידה, כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס. הוא הגדיר את עצמו כאופטימיסט שאיננו שבע רצון.

מה פרס עשה בוועידה? הוא שמע הרצאות, שאל שאלות, השתתף בדיונים, גייס תרומות בזכות קשריו הטובים מהתורמים הידועים, אמר את המלה ננוטכנולוגיה וקישר אותה להמסת קרחונים למשל, כאשר הוא שאל את ריי קורצווייל שאלה: “אני מאמין גדול בננוטכנולוגיה – ממש כמוכם, אבל אני חושש שהקרח בהרי ההימלאיה או באלפים יימס לפני שטכנולוגיית הננו תצליח להחליף אותם”, אמר פרס. “אני לא יודע מי ייצר את הכוכב שלנו ולכמה אנשים הוא נוצר, אבל ההרגשה היא שיש יותר ויותר אנשים – והכוכב מתחיל להיות מאוכלס יתר על המידה”. “אני חייב להגיד שאולי זה הזמן לצאת ולחפש אחרי כוכב אחר, חלופי”, הוסיף הנשיא, “יש מיליון כמוהו בחלל. אם המדענים טוענים שאנו יכולים לחיות לנצח אז לטייל למאדים שלוש שנים לשם, שלוש בחזרה – יש לנו זמן”.

אלא שמדענים גילו בינואר , שכנראה יקשה עלינו ליישב את מאדים, כי נמצא שאחד הרכיבים החיוניים לחיים, גז המתאן מרוכז בחלק בודד של אטמוספרת מאדים. הבעיה היא, שבין אם איזו צורת חיים על מאדים אחראית לפליטת מתאן זו, ואפילו אם אורגניזמים חיים היו ממוקמים רק באזור אחד במאדים, המתאן היה צריך להתפשט באופן הרבה יותר אחיד דרך האטמוספרה שלו עד עתה. העובדה שהמתאן לא התפשט באטמוספרה מצביעה, ככל הנראה, על התרחשותה של ריאקציה כימית באטמוספרה, ההורסת את הגז בטרם יתפשט. כל ריאקציה כזאת גם תהרוס חיים שלנו על גבי מאדים בגלל שהגז מורכב מאותן מולקולות שבונות את החיים שאנו מכירים.

הפעם בכל אופן פרס לא אמר שהננוטכנולוגיה הייתה קיימת בתקופת משה רבנו וטרם נתגלתה. ראו כאן. פרס גם דיבר על ביוטכנולוגיה. ואפשר כבר, כמו בתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית לילדים ריצ’רץ’, לחבר בין הננו לביו ופשוט לדבר על “ביו-ננוטכנולוגיה” – השילוב של ביולוגיה וננוטכנולוגיה – השימוש בביו-מולקולות לישומים בננוטכנולוגיה. ראו כאן.

 

פרס בנאום בפני כל באי הוועידה:

 

“התחום הבא היא תעשיית המים העולמית. המחסור במים ממית תינוקות, מונע ריפוי מחלות ומעכב את הגידול בייצור המזון. על המחסור הקיומי במים, ישראל מגשרת בהייטק. ישראל תבנה כינרת נוספת ממימי הים התיכון. עד 2015, 100% מצריכת המים הביתית בישראל תבוא מהתפלה. 75% מהמים בישראל יהיו מים ממוחזרים. וישראל פועלת למִזעוּר עלויות ההקמה וההחזקה של מערכות ההתפלה באמצעות ננו-טכנולוגיה, וממשיכה במדיניות השקיה חוסכת מים. עד עתה הבאנו לחיסכון של 70% מתצרוכת המים המקובלת ליחידת שטח. ובעזרת הנדסה גנטית של זרעי גידול – דונם אדמה בישראל מעניק יבול שכמוהו פי 30 מהמקובל במרבית מדינות העולם. את המים אפשר להתפיל. אפשר להכפיל. אפשר להפיץ ללא אידוי וללא דליפות”.

“תחום שלישי הוא תעשיית הביוטכנולוגיה, תאי הגזע משמשים אתגר מרכזי. האוכלוסייה העולמית תגדל בעשור הבא במיליארד אנשים נוספים, ורובם בעולם המתפתח, שהוא עני יותר ומקופח בנגישותו לרפואה. אם לא נדאג לצרכי הבריאות של האוכלוסייה המתפתחת -ניצור איום ליציבות העולם. תשתית המחקר הרפואי בישראל היא מהמובילות בעולם. מבין שישה זוכי פרס נובל הישראלים בעשור האחרון, שלושה זכו בתחום הביוכימיה. הרפואה הישראלית זכתה גם בשלל פטנטים ומכשירים רפואיים שנחשבים לפורצי דרך. המחקר בתאי הגזע עשוי ליצור תעשיית חלקי חילוף לגוף האדם ובלימת הדעיכה של תאי המוח. ישראל תופסת מקום שני בהיקפי המחקר ובפרסומים מדעיים בתחום זה, לאחר ארה”ב ולצידה של בריטניה הגדולה”.

באותו הנאום בפני כל באי הועידה פרס הזכיר גם את אלברט אינשטיין – הפיזיקאי, היהודי, ההומניסט הגדול – ואת תורת היחסות והרגשתי חשובה. 

“ישראל היא ארץ קטנה ודלת משאבים. לשטחה יש גבול. לתבונתה אין גבולות. לתבוּנָה שאנו מחפשים יש עומק היסטורי. עמדתנו האינטלקטואלית באה מעשרת הדיברות, שמשה רבנו הוריד מהר סיני, כדי לשמש לנו מדריך מצפוני, ומאוחר יותר, מתורת היחסות של איינשטיין שפתחה לעולם כולו, וגם לנו, אפשרויות מדעיות שאין שיעור לגודלן. המגבלות שלנו – בשטח ובאוכלוסייה, אינן מאפשרות לנו להיות יצרן גלובלי. ואילו הפוטנציאל המדעי שלנו מאפשר לנו להיות מדען גלובלי”.

וגם כאמור באותה נשימה הוא דיבר על משבר המים בישראל. אתם יודעים, שאין מספיק מים עבור כולנו כאן במזרח התיכון, ואין ברירה, כמו שפרופ’ מיקי הרן אמרה בועידה, אלא לפתור את משבר המים באמצעים מדעיים – אוסמוזה הפוכה. אז הנשיא אמר כמה פעמים את המלים אוסמוזה הפוכה. אוסמוזה מה?… 

בעזרת האוסמוזה ההפוכה בהליך של ההתפלה מקבלים מים טהורים ממים שמכילים מלח, למשל. מפרידים את המים הטהורים ממי המלח על ידי שימוש בממבראנה החדירה למחצה. כאשר לחץ מי המלח עולה מעל ללחץ האוסמוטי, המים שמצוים במי המלח עוברים דרך הממבראנה החדירה למחצה אל עבר המים הטהורים. אלא שהממבראנות לאוסמוזה הפוכה צריכות להיות מתוכננות במיוחד עם מחסום צפוף ברמה הפולימרית כדי שהן יאפשרו רק למים לעבור דרכן, תוך שהן מונעות את המעבר של חומרים אחרים, כמו למשל יוני מלח. תהליך זה דורש הפעלת לחץ גבוה בצד של הממבראנה בעל הריכוז הגבוה. וממבראנות נסתמות והכימיה של הפולימרים מנסה להפחית את האפקטים של הסתימה של הממבראנות בניסיון לפתח ממבראנות חדישות.

כך “מחר” בסופו של יום, המים שנשתה יהיו “מים מדעיים”, מהונדסים וממוחזרים: כלומר נשתה מים שעברו התפלה. כמעט ולא נשתה “מים טהורים” היישר מהמעין כמו פעם בגלל המחסור במים והמשבר במים כאן באזור.

הנשיא שלנו גם תהה על עתיד החינוך – שילוב שיטות טכנולוגיות חדישות בחינוך המחר:

 

“תחום רביעי מתמקד בשיטות הוראה מתקדמות. קצב השינוי בעולם כה גבוה עד שקשה לקיים מערכת חינוך מעודכנת. החינוך צריך להיפרד משינון ספרי העבר האבוד, ולהתרכז בפענוח אפשרויות העתיד החדש. הטכנולוגיה יכולה לסייע בהוראה, ולאפשר למורים להתמקד בחינוך לערכים ובפיתוח הדמיון. ידע אנושי עצום שרוכז בעבר בספריות ענק מצוי היום במכשיר קטן יותר מחפיסת שוקולד. את בתי הספר אפשר וצריך להפוך לחוויה נעימה, מרתקת, ערכית – עם פנים לעתיד. זוהי משימה חדשה בעלת חשיבות מכרעת. היקף תעשיית החינוך העולמי נאמד כבר היום בכ-50 מיליארד דולר”.

 

אולם גולת הכותרת של ועידת הנשיא הייתה השיחה בשניים עם ריי קורצווייל, העתידן מארה”ב.

שמעון פרס שאל את העתידן ריי קורצווייל: האם כדאי ליישב כוכבים ועולמות אחרים.

כמו שנאמר למעלה, פרס דיבר על בעית המסת הקרחונים ובאותה הנשימה על הננו כמובן. שמא התכוון שבגלל הננו נמסים קרחונים? למדענים לא ברור מדוע נמסים קרחונים: האם בגלל מחזוריות טבעית של הטבע וליד אדם אין קשר לתופעה זו? או האם בגלל גזי החממה מעשי ידי האדם? או שמא שני הגורמים גם יחד? אולי פרס התכוון שנפתח דלקים מחלקיקי ננו לחלליות משוכללות כדי לברוח מהצרות כאן במזרח התיכון לעבר כוכב אחר?

תהיה אשר תהיה כוונתו , אם כבוד הנשיא מחפש בננו, יתכן ונוכל למשוך מהקצף הקוונטי חור תולעת תת-אטומי בגודל פלאנק (יותר קטן מהגרעין האטומי) במעונו ולנפח אותו באינפלציה לממדים מאקרוסקופיים. ואולי כך נוכל להגיח ביקום מקביל – אחד מיני רבים במולטי-יקומים של מקס טגמרק. וליישב אותו. היקום המקביל יכול להיות ממש מתחת לרצפת משרדו של כבוד הנשיא, וכל זאת אם נצליח למשוך חור תולעת במשרדו.

אופציה אחרת היא להשתמש ברעיון טכנולוגי סיני, שגם כן קשור לננוטכנולוגיה. חוקרים סינים יצרו בעזרת מה שקרוי מטא-חומרים שער (“פורטל”) שהוא האפקט המבשר לשער 3/4 9 של הארי פוטר. הם הראו בכך שמטא-חומרים – או חומרים שמהונדסים ברמת הננו לאפקט ההסתרה – הם לא רק ישימים כדי להפוך עצמים לבלתי נראים, אלא הם גם יכולים לגרום לאפקטים של שער לעולם אחר.

כמובן שהננוטכנולוגיה תעזור בעקיפין במסע בחור התולעת ליקום מקביל… כלומר, אפקט קזימיר יעזור כאן, והוא בעל משמעות רבה בננוטכנולוגיה. יש לצקת בחור התולעת אנרגיה שלילית והיא מופקת באמצעים קוונטיים – באמצעות אפקט קזימיר – כדי שאדם יוכל לעבור דרכו בבטחה. האנרגיה השלילית מאזנת את הנטייה של חור התולעת להידחס לנקודה סינגולארית בעלת אינסוף צפיפות ולההפך לחור שחור. ראו כאן.

ולמה זה בכלל קשור לננו? כי התברר למשל ב-2007 שניתן לפתח שיטות חדשות לביצוע מניפולציה דינמית ולהפוך את כוח קזימיר המושך, שאותו גילה קזימיר ב-1948 מכוח משיכה לכוח דחייה ולהשתמש בו ללביטציה, כלומר לרחיפה. מחקר כזה מיד התברר כבעל יישומים לננורכיבים ולכן לננוטכנולוגיה. כוח קזימיר הוא למשל הגורם האולטימטיבי לחיכוך בעולם הננו. וכך אם מצליחים לבצע מניפולציה לכוח קזימיר ברכיבי ננו, ניתן להשיג ננומכניקה בעלת חיכוך אפס וחלקים שהם למעשה מרחפים. כך ניתן להגיע ללביטציה. מכיוון שכוח קזימיר פועל בטווח האורכים של הננומכניקה, הוא מאוד יעיל לננוטכנולוגיה. ראו כאן.

אם כך, לא רק שנסע דרך חור תולעת כדי ליישב ייקומים אחרים, אלא גם בעקיפין נשיג כסף לתעשייה הישראלית ביקום המקביל. אולי שם גם לא נצטרך להתחלק במדינה שלנו עם איזה עם פלשתיני אחד שיושב ממזרח. באמת כדאי ליישב עולמות חדשים.

זולת עתידנות של המחר, איחלו לפרס עוד הרבה ועידות נשיא עד 2020 וגם בשנים שאחר כך וקדנציה נשיאותית שנייה. שאלו אותו מה סוד אריכות ימיו והוא ענה שתית מים רבה, ושהוא לא נוגע בסלט חצילים.

ובעניין העיצות לפרס…. היה מרצה לאושר בועידה שבא במיוחד מארה”ב, אולם במקור הוא ספרדי. בדיוק פרופ’ יורם יובל של האמריקאים… הוא אמר שהשנה בחיים שלכם אינה חשובה. מה שחשוב זה החיים בשנים. מתאים לשמעון פרס?

אותו מרצה לאושר הוסיף, שיותר מידי כסף לא מוביל לאושר, והחל מסכום מסוים של כסף, אנחנו מפסיקים להיות מאושרים. את זה הרי פרופ’ יורם יובל כבר גילה למיקי רוזנטל ולנו…

הפרופ’ בועידת הנשיא אמר, שלהיות חופשי אין זה עדיף וזה לא עושה אותך מאושר יותר. אם כך, אמא שלו אמרה לו: לך תתחתן ותהיה מאושר. אלא שהוא גילה בחתונה ש- The best man is the next man אבל גם המאושר ביותר, אמר הפרופסור. אם כך, מה עושה אותנו מאושרים?…

אנחנו אוהבים הפתעות, כי המוח שלנו בנוי ככה, זה הטבע שלנו.

ואפילו ישנה נוסחא לאושר = הישגים חלקיי ציפיות. הוסיף הפרופסור.

אם ככה, אם ישנה נוסחא וישנו נשיא פרס נמרץ שמארגן ועידות, בטח תצפו לרוץ לחנויות ולקנות ספרים שינחו אתכם בעזרת כללים בדרך לאושר? לא ולא, ענה הפרופסור. הסוד הוא בדיוק שאין ספרים שיכולים לספק את הסוד. כי ספרים כאלה פשוט לא עובדים.

אז מה כן עובד? ועידת נשיא מפוצצת ותורמים שבאים לסיעור מוחות בועידה ופותחים את הארנק? רגע, רגע… הפרופסור אמר שהחל מסכום מסוים של כסף מפסיקים להיות מאושרים.

בדרך הביתה מועידת הנשיא אני נפצעתי והגעתי לבית חולים איכילוב.

המיון אפרורי והרופאים והאחיות עובדים מהבוקר ועד לבוקר שלמחרת רצוף – בלי שינה. אין קוקטיילים, אין חגיגות של ועידת נשיא, אין מצלמות טלוויזיה ומצלמות עיתונות בכל פינה, הכל לא חגיגי. להפך הכל ישן, קצת מלוכלך ומתקלף. כל כך שונה מהפאר וההדר של בניני האומה. מעל 30 חולים במיון עם צוות קטן של רופאים ואחיות.

הראתי לרופא את הצילומים שעשיתי בועידת הנשיא: אהוד ברק. הרופא הגיב: אני מכיר אותו, אבל לא מכיר בו. אני רוצה ללכת הביתה, קשה…

הם תופרים ועובדים סביב לשעון. פתאום בא אדם שעמד למות, כבר לא נושם. כל הצוות רץ לעשות לו החייאה, להציל אותו – מובטח לכם שאם תבואו למיון של איכילוב… יקפצו עליכם ויצילו אתכם אם תהיו במצב הזה. נזכרתי שבועידת הנשיא ישבו בנחת ואכלו אוכל טוב וספרו בדיחות, שתו יינות יקרים. באו ראשי המדינה וראשי המשק בחליפות יפות ויקרות.

חזרה למיון של איכילוב, החלוקים של הרופאים היו כבר מלוכלכים והם רצים כל הזמן – אין להם רגע מנוחה. הם לא הולכים אף פעם לועידות ולמסיבות ולקוקטיילים. רגע, מר שמעון פרס היקר, אתה מכיר את הרופא במיון שעובד כל כך קשה? הוא לא קשור לננוטכנולוגיה. הוא קשור להצלת חיים.

למי יש זמן במיון עכשיו – הכל סביב השעון ורצים. הרופאים מנשימים, מזריקים, אבל מאושרים. הפרופסור בועידה צודק, זה אושר אמיתי, אבל לא משלמים להם משכורת טובה ויש מחסור בצוות.

החלק השלישי של הכתבה יבוא אחרי שאשתחרר מבית החולים. אני חוזרת לבית החולים אחרי חופש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

Join 339 other followers