ההיסטוריה של הדגים: ניוטון מוציא לאור את הספר החשוב בהיסטוריה באגודה של לובשי פאות

 

בחנות סטימצקי בקניון רמת אביב. מצטלם עם פו הדב. 

איך מוציאים לאור את אחד הספרים החשובים והמהפכניים ביותר בהיסטוריה באגודה בריטית של לובשי פאות? לא מוציאים לאור.

  

להלן עלילות הפרנקיפיה של ניוטון בערבות לובשי הפאות הבריטים

 

 

יום אחד רוברט הוק, מדען בריטי חשוב, טען, בידי הבסיס לחוק הכבידה. הוק התרברב והיה עקשן. לא רק שאני יכול להגיע לחוק, הוא אמר, אלא אני יכול לקבל את חוקי המכניקה השמימית כולם מהחוק הנדון. וכבר למעשה קבלתי את החוק מזמן. אולם הוק לא הסכים לחשוף את ההוכחה שלו. לסיר כריסטופר ורן היו ספקות רבות בנוגע להוק. הוא היה אסטרונום שעבר לארכיטקטורה וסייע לבנות מחדש את לונדון לאחר השריפה הגדולה. אם כך, ורן אמר, אני מציע, מי שיביא לכאן את ההדגמה אודות חוק הכבידה תוך חודשיים יקבל פרס. ומהו הפרס? ספר שלא יעלה יותר מארבעים שילינג. ורן הרגיש שלמעשה אין כל סכנה לארבעים השילינג שלו לנוכח ההתרברבות של הוק.

עברו חודשיים והאתגר אכן נותר ללא תשובה. אבל אדמונד האלי החליט לבקר בקיימבריג’ בטרינטי קולג’. שם היה איש שאולי יכל לפתור את המשימה. הוא היה ידוע כעילוי, בעיקר על בסיס עבודתו מלפני שנים על טבע האור והצבעים. אומנם זה היה לפני שנים והוא בינתיים התעסק בנושאים אזוטריים. הוא עסק בחיפוש אחר מרשמים אלכימאים. הוא עסק במתקפות תיאולוגיות חריפות על תיאולוגים שעבר זמנם. הוא לא הצליח ליצור יחסים עם נשים ולמעשה לא הצליח ליצור יחסים תקינים עם אף אדם. הוא היה נתון להתקפי פרנויה ודיכאון ונראה שהוא לא הצליח להשלים שום דבר שהתחיל. עדיין הוא היה ידוע כמתמטיקאי מבריק. מה גם שהאלי גר בלונדון, לא רחוק מקיימבריג’. וכך בבוקרו של יום קיץ אחד ב-1684 האלי יצא לדרכו מלונדון לקיימבריג’ לאיזיק ניוטון.

האלי הגיע לניוטון וביקש ממנו את מאמריו כדי להופכם לספר. ניוטון חיפש וחיפש ולא מצא אף מאמר מאלו שכתב לפני עשרים שנה. הוא הבטיח להאלי שישלח לו כאשר ימצא. ואכן בנובמבר ניוטון שלח במסירה ידנית להאלי ללונדון מאמר בן תשעה עמודים על התנועה של גופים במסלולם. המאמר הכיל הוכחה שחוק הכבידה מתחייב משלושת חוקי קפלר וגם הכיל יסודות של מדע דינמיקה חדש לגמרי. האלי הבין מיד את ההישג של ניוטון במאמר ומיהר חזרה לקיימבריג’ והוציא מניוטון הבטחה להרחיב את רעיונותיו לכדי ספר ולעשות זאת מהר ככל האפשר. ניוטון שהיה רדום עד כה במשך שנים לפתע התעורר מהתרדמת ובמשך שנה וחצי הוא חי בפרישות ועבד על ספרו החדש, הפרנקיפיה.

 

ההיסטוריה של הדגים

 

בינתיים האלי שב ללונדון. להאלי הייתה משרה באגודה המלכותית של לונדון, הרויאל סוסייאטי: פקיד במשרה מלאה, הוא עסק בהתכתבות וטיפל בענייני הפגישות וערך את כתב העת של האגודה Philosophical Transactions . זו הייתה משרה כדאית, כי האלי נחשף לכל מה שמתרחש במדע. הוא נבחר למשרה זו ב-1686, אבל משרה זו פירושה היה ויתור על חברות ברויאל סוסיאטי, ישיבה בקצה הנמוך של השולחן וויתור על הכבוד של לבישת הפאה.

כאשר ניוטון החל כותב את כתב ידו, האלי פנה לרויאל סוסיאטי בהצעה שהם יפרסמו את העבודה. כולם הסכימו שהספר חשוב, והסוסיאטי תחת תנאים רגילים אכן הייתה מסכימה לכך. כתב היד ההתחלתי הגיע באפריל 1686 ונתקל בבעיה. הסוסיאטי לא הייתה מוציא לאור בעצמה. אולם היא קבלה כתב יד חשוב והיא הייתה מחויבת לו. בייחוד לנוכח זה שהיה תקדים ב-1685: בשנה זו ג’ון ריי השלים ספר בשם Historia piscium (ההיסטוריה של הדגים) מאת הפטרון שלו שנפטר, פרנסיס ווילובי. ריי היה מרושש והאלמנה של ווילובי לא התעניינה בספר. אבל ד”ר אנקרד רובינסון מהרויאל סוסיאטי שכנע את הסוסיאטי לפרסם את הספר. הספר הכיל הרבה לוחות והוא היה פרויקט יקר מאין כמוהו וכך הספר בזבז את כספי הרויאל סוסיאטי, שבמילא היו דלילים, בדיוק בערב שבו הגיע כתב היד של ניוטון. הסוסיאטי נתקעו כתוצאה עם כמות ניכרת של עותקי הספר ההיסטוריה של הדגים:

 

  

 

 

הספר (שכמעט בא במקום הפרנקיפיה). “דגאינה” כפי שהבן שלי היה קורא לזה פעם או גפילטאפיש.

 

ב-19 למאי 1686 האלי אמר ברויאל סוסיאטי שיש להדפיס את הפרנקיפיה. התקציב היה שייך למועצה של הרויאל סוסייאטי וכאשר המועצה נפגשה בשני ליוני 1686 היא החליטה לאפשר להאלי לבחוש בקדרה שאותה הוא בישל. “כבר הוזמן, שהספר של מר. ניוטון יודפס, ומר. האלי יבצע את העסק של ההשגחה עליו וידפיס זאת על חשבונו, מה שהוא התחייב לעשות”.

האלי לכן החליט שהוא ישלם עבור הפרסום של הספר של ניוטון מכספו שלו. האלי נטל כאן סיכון רב, שכן ניוטון לא הראה להאלי את עבודתו בספר הראשון והשני אותו הוא כתב ולהאלי לא היה מושג מה כתוב שם. ולכן האלי הימר על פי האינטואיציה שלו, שמדובר ביצירה מהפכנית על סמך המאמר שניוטון שלח לו. האלי לקח על עצמו את האחריות להיות הסוכן, העורך, המוציא לאור והמגיה לפרנקיפיה של ניוטון. ואולם היה לו תפקיד נוסף. האלי גם היה הפסיכותרפיסט למחבר של הספר: הוא חשש שניוטון ישמע על המריבות עם הוק (שטען כל העת שניוטון גנב ממנו רעיונות) ממקורות פחות נדיבים וזה יסיט את ניוטון מכתיבת הספר השלישי וידיר אותו מהפרויקט. ולכן האלי דיבר לניוטון בהערכה, הוקיר אותו ואף התחנף אליו, כי יותר מכל הוא חשש מהתנהגותו הבלתי צפויה של ניוטון, שהרי לניוטון הייתה נטייה לא להשלים דברים. רק תכתוב ותשלים את הפרויקט, אמר האלי. וכך היה.

מאוחר יותר ביוני המועצה בקשה מהנשיא של הסוסיאטי, סמואל פפיס, שלא היה נוכח דרך אגב, לתת רישיון לספר כאילו להדגיש את הקשר שבין גורל הפרנקיפיה לעבודה של וילובי על ההיסטוריה של הדגים. המועצה הצביעה באותו היום כדי לעודד את מדידת כדור הארץ על ידי זה שהיא מציעה להאלי 50 פאונד או 50 עותקים של ההיסטוריה של הדגים, כאשר הוא ימדוד את האורך של מעלה אחת לסיפוקה של המועצה. עד סוף השנה, הסוסיאטי שלמו להאלי את משכורתו בעותקים של ההיסטוריה של הדגים. האלי כך סחב הביתה 75 עותקים של הספר ההיסטוריה של הדגים

ב-5 ליולי 1685 הנשיא חתם על הרישיון הרשמי לפרסום הספר. היה זה כאילו שהרויאל סוסיאטי חשבה לעצמה, אהיה בעסק של הצנזורה של ספרים. וכך הפרנקיפיה הופיעה תחת הרישיון של הרויאל סוסיאטי.

 

לאכול את הגפילטאפיש ולהשאירו שלם

 

בינתיים האלי החל להיות המוציא לאור של הפרנקיפיה. אולם הבעיות לא תמו. ניוטון השלים את הספר הראשון וכתב בהדרגה את הספר השני של הפרנקיפיה. כאשר נראה שהשלים אתה הספר השני מתישהו בקיץ 1686-7 תהליך הפרסום נתקע. הסיבה העיקרית הייתה משבר בין הרויאל סוסיאטי לבין האלי. ב-29 לנובמבר 1686 המועצה פתאום החליטה להעמיד להצבעה את המשך כהונתו של האלי בתפקידו כפקיד באגודה. עתה הם רצו לבחור מועמד חדש במקומו. ב-5 לינואר הבא, המועצה מינתה ועדה שתחקור את תפקודו ואת מטלותיו. לא ידוע הרבה אודות מתקפה זו. נראה על פניו שהמתקפה הייתה פוליטית. הועדה החליטה לבחור נציג חדש שיחליף את האלי יום לפני שהפגישה השנתית של הבחירות התקיימו, ב-30 לנובמבר 1686, רוברט הוק נבחר למועצה באותה השנה. ב-5 לינואר כאשר כנסו את הועדה כדי לחקור את האלי, הועדה הזמינה את הוק כדי להציע ניסויים ודיונים – במשכורת כמובן. במהלך רוב 1687 האלי והוק התחרו על התקציבים הדלים של האגודה. וכך ב-15 ליוני המועצה הצביעה לשלם להאלי 50 פאונד עבור שירותו ב-1686, אבל הצביעה בהמשך אותו היום על ביצוע החלטה מוקדמת יותר לשלם להוק בטרם היא משלמת לכל אחד אחר. ביולי המועצה הציעה לשלם לשני האישים בחמישים עותקים של ההיסטוריה של הדגים. הוק דרש במקום כסף מזומן והוא בסוף קבל אותו. למרות שהאלי המשיך בסוף בתפקידו בסוסיאטי, הוא לא קבל כל תשלום עד אוקטובר 1690. וגם אז הוא קבל משכורת רק על מה שהוא הרוויח ב-1687 ובשנים שלאחר מכן. ולכן יש בסיס להאמין שחוג תומכיו של הוק החלו במתקפה על האלי, כנראה בגלל תפקידו המוביל בהליך האישור של הסוסיאטי את הפרנקיפיה. למרות שראוי לציין שאין כל עדות בהתכתבויות של האלי לכך שהוק הוביל כזו נקמת דם. בסוף ב-9 לפברואר 1687 הועדה של המועצה נטתה לטובת האלי. הוא השלים את הדפסת שלושת כרכי הפרנקיפיה ב-5 ליולי 1687, שבועיים אחרי שנגמרה השנה בטרינטי קולג’ (הוא קיווה להספיק בדיוק לסוף השנה). ניוטון, כמו שאומרים הבריטים, could have his cake and eat it too

 

ניוטון קבל עשרים עותקים של הפרנקיפיה וחילק עותקים למכריו ולראשי הקולג’ים בקיימבריג’. התגובה הייתה: “כמה מהם (בייחוד ד”ר בבינגטו מטרניטי) אמרו שייקח להם ללמוד זאת שבע שנין בטרם הם יבינו משהו מזה”. מרטין פוקס שמע את ניוטון מספר את הסיפור הבא. יום אחד הוא הלך ברחוב ועבר לידו סטודנט. הסטודנט ברך אותו ואמר: “הנה הולך האיש שכתב את הספר שלא הוא ולא אף אחד מבין”.                                                                                                                 

 

 

Posted in מאמרי רשימות | Leave a comment

עלילות התפוח של ניוטון: 350 שנה לרויאל סוסיאטי בלונדון

עלילות התפוח של ניוטון: 350 שנה לרויאל סוסיאטי בלונדון

 

איזיק ניוטון היה בן 83 עת סיפר לויליאם סטוקלי שבהיותו בן 23 הוא ראה בגינת אמו תפוח נופל מהעץ. האירוע נתן את ההבזק הראשון לתורת הכבידה. עלילות התפוח, הירח והחוק הריבועי ההפוך.

לפני כמה ימים הרויאל סוסיאטי העלתה לאינטרנט את כתב היד של הביוגרפיה מאת סטוקלי Memoirs of Sir Isaac Newton’s Life שמתאר את עלילות התפוח. וזאת לרגל חגיגות ה-350 שנה לרויאל סוסיאטי.

 

ניוטון הצעיר מחפש אחר החוק הריבועי ההפוך: הוא משווה בין הכבידה להתרחקות הירח מכדור הארץ

 

באמצע שנות ה-1660 ניוטון ניסה לפתור בעיה אותה מצא בדיאלוג על שתי מערכות עולם גדולות של גלילאו. גלילאו רצה לענות על אחד הטיעונים שהושמעו כנגד התורה של קופרניקוס: מתנגדי התורה הקופרניקנית טענו, אם כדור הארץ נע, אדם שישליך גוף לאוויר, הגוף ייפול מאחור ויישאר בחלל. גלילאו הראה, שכדור הארץ בעת סיבובו אינו משליך גופים לאוויר. כוח הכבידה, כנמדד על ידי התאוצה של גופים נופלים, הוא גדול יותר מהכוח הצנטריפוגלי (הנטייה של הגוף לברוח מהמרכז) שנובע מהסיבוב. הפתרון של ניוטון לבעיה של גלילאו תועד בצורה מבולגנת על חתיכת קלף, כאשר בחלקו הקדמי אמו השתמשה כשטר שכירות. הפתרון היה קשור לחקירות של ניוטון במכניקה. בניסיון הפתרון הראשון שלו הוא השתמש במושג שגוי אותו הוא נטש מאוחר יותר. כאשר הוא ניסה שוב לפתור את הבעיה בעזרת נוסחא נכונה, הוא השתמש בגודל של כדור הארץ ובתאוצת הכבידה. ניוטון נטל את הנתונים מהפתרון של גלילאו. הוא לקח את הבעיה כפי שמופיעה בתרגום מאיטלקית לאנגלית מאת סלוסברי. תרגום שהופיע בשנת 1665.

Dialogue on the great world systems in the Salusbury translation by Galilei, Galileo; Salusbury, Thomas.

ניוטון השווה את הכוח הצנטריפוגלי על פני כדור הארץ לכבידה.

אבל ניוטון החליט להתקדם צעד אחד קדימה מעבר לזה שאותו ביצע גלילאו:

1)      ניוטון השווה את ה”מאמץ של הירח להתרחק ממרכז כדור הארץ” עם כוח הכבידה שעל פני כדור הארץ. הוא גילה שהכבידה הייתה פי 4000 חזקה יותר מהכוח הזה של הירח. היחס בין הכבידה לנטייה של הירח להתרחק מכדור הארץ, עליה הרהר ניוטון, משולבת לכדי טיעון שלם. היחס הוא כאמור 4000:1 . מכיוון שניוטון השתמש ב-60 רדיוסי כדור הארץ כמרחק של הירח, היחס המדויק לפי החוק הריבועי ההפוך הוא 1: 3600. זהו ההיגיון אליו ניוטון התכוון באומרו ההשוואה בין הכוח שמחזיק את הירח במסלולו לבין הכבידה.

2)      הוא הציב את החוק השלישי של קפלר (החזקה השלישית של הרדיוסים הממוצעים של הפלנטות משתנים ביחס לריבוע מחזוריהם) בנוסחאות של הכוח הצנטריפוגלי שלו. כלומר, הציב את החוק השלישי של קפלר בנטייה לברוח מהמרכז. כתוצאה מפעולה זו הוא גילה שהנטייה להתרחק מהשמש היא ביחס הפוך לריבועי המרחקים מהשמש. החוק השלישי של קפלר והתנועה המעגלית הובילו לחוק הריבועי ההפוך.

אולם כאשר ניוטון השווה את הנטייה של הירח להתרחק עם תאוצת הכבידה עלפני כדור הארץ, היחס הריבועי ההפוך לא התקבל. שנים אחר כך הוא סיפר שהוא חשב שישנו איזה כוח מסתורי שמופיע ממערבולת ומפריע לתנועת הירח.

 

רוברט הוק טוען כנגד ניוטון: פלגיאריזם

 

בינתיים רוברט הוק כבר האשים את ניוטון בפלגיאריזם ב-1686. רוברט הוק טען כל הזמן שניוטון גנב ממנו רעיונות ורדף את ניוטון בלי סוף עם האשמות.

 

רוברט הוק

 

שנים קודם ניוטון קיבל את ההצעה שהציעו לו להתכתב עם הוק ובכך ליישב את ההדורים והסכסוכים ביניהם בנוגע למחקריו באופטיקה והטבע של האור והצבעים. ניוטון הסכים. אבל זה לא עזר כלום. ניוטון כתב את המכתב המפורסם הבא ב-5 לפברואר 1676 להוק והוא כתוב באנגלית של המאה ה-17. ניוטון כנה את הוק:

a true Philosophical spirit…There is nothing weh [which] I desire to avoyde [avoid] in matters of Philosophy more than contention, nor any kind of contention more then on in print

למרות האנטגוניזם העצום להוק, ניוטון נאלץ לשבח את התרומות של הוק לאופטיקה:

What Des-Cartes did was a good step. You have added much several ways & especially in taking ye [the] colours of thin plates into philosophical consideration. If I have seen further it is by standing on ye [the] sholders of Giants.

מיהם הענקים שעל כתפיהם ניוטון עמד? ראינו שעל כתפיהם של קפלר וגלילאו ניוטון עמד. גם על כתפו של דקארט הוא נשען לא מעט כאשר עסק בבעיות האופטיות. מה שבטוח, כאשר מדובר בענקים הכוונה היא לא לרוברט הוק, שחשב שניוטון גנב ממנו את הרעיונות ונשען עליו כאשר הוא ביצע את תגליותיו אחת אחרי השנייה…

הוק טען שבהתכתבות עם ניוטון בקיץ 1679-80 הוא הוק הציע לו את החוק הריבועי ההפוך, הוא התחיל לקבל את החוק, הדגים ועשה והראה… אבל למעשה ההתכתבות בין הוק לניוטון עסקה בבעיה שהעסיקה רבים באותה תקופה: כיצד ניתן לקבל את חוקי קפלר של תנועת הפלנטות מעקרונות הדינמיקה.

כמו היום, כך גם אז. היו כמה מדענים מסביבתו של ניוטון שטענו כנגד ניוטון שהם גילו כמה מהתגליות אליהן הוא הגיע לפניו. לכן בהתכתבויות ניוטון ומקורביו נהגו לשלוח מכתבים, כאשר הקטעים החשובים נכתבו כאנגרמות (כלומר בצפנים). למשל: “אינני יכול להמשיך בהסבר של זה עכשיו, העדפתי להסתיר זאת:

, נכתב על אחת התגליות החשובות של ניוטון במתמטיקה.“6accdæ13eff7i3l9n4o4qrr4s8t12ux

 

 

איזיק ניוטון בן 46 , 1689 – פורטרט על ידי גודפרי קנלר.

 

ניוטון מקשר בין הירח לתפוח

 

ניוטון כתב מאמר בן תשעה עמודים בעל הכותרת: De montu Corporum in gyrum  (בלטינית: על התנועה של גופים במסלולם). המאמר הכיל הוכחה שהחוק הריבועי ההפוך מתחייב משלושת חוקי קפלר וגם הכיל יסודות של מדע דינמיקה חדש לגמרי. ניוטון שהיה רדום עד כה במשך שנים לפתע התעורר מהתרדמת ובמשך שנה וחצי הוא חי בפרישות, כאשר הוא משוגע רק לדבר אחד: חיפוש אחד הכבידה ותנועות הפלנטות.

ניוטון עתה החליף את המלה “כבידה” במשפט “כוח צנטריפטלי”. הוא הגיע למסקנה שהכבידה היא סוג מסוים של כוח צנטריפטלי. הוא חישב ש”הכוח הצנטריפטלי שמחזיק את הירח שלנו במסלולו החודשי סביב כדור הארץ הוא עבור כוח הכבידה על פני כדור הארץ כמעט כמו ההופכי של ריבוע המרחק ממרכז כדור הארץ”. ניוטון עדיין לא הגיע למושג הסופי של הכבידה האוניברסאלית. הוא החל חושב שלפי החוק השלישי של קפלר, השמש מושכת את הלוויינים של צדק ואת צדק ביחס למסתם. ואילו הלוויינים של צדק צריכים גם כן למשוך את השמש בחזרה. ולכן נראה שכל גוף בעולם מושך כל גוף אחר. וכך לאט לאט נפרם כוח הכבידה האוניברסאלי בכללותו מבחינה קונספטואלית ומתמטית.

בפרנקיפיה ניוטון חושף את צפונות החוק המתמטי, אך אינו מתיימר לומר דבר על הסיבות הפיזיקאליות לכוח. ההרחבה לכדי כוח הכבידה האוניברסאלי נעשתה ב-1685, אם כי לא ברור מתי היא קרתה בדיוק. הקורלציה בין מסלול הירח עם תאוצת הכבידה הניחה שהחוק הריבועי ההפוך תקף, לא רק במרחק של הירח, אלא גם סמוך לפני כדור הארץ. ניוטון הבין שכל החלקיקים של כדור הארץ הענק, שמתפרשים לכל כיוון מעבר לאופק, מצטרפים זה לזה כדי למשוך תפוח מטר וחצי מעל לאדמה בקיימבריג’ בכוח שתלוי, לא במרחק של התפוח מהקרקע, אלא במרחק של התפוח ממרכז כדור הארץ.

ניוטון הוכיח שהמשיכות הריבועיות ההפוכות במערכת השמש, מחייבות את הנוכחות של משיכה ריבועית הפוכה יחידה. וכדור הארץ חייב למשוך את הירח כדי להחזיקו במסלולו. ואם תפוחים נופלים לכדור הארץ, על כדור הארץ למשוך אותם גם כן. אבל באיזה זכות ניוטון יכול להרחיב את המלה העתיקה gravitas שפירושה כבדות כך שתהיה תקפה לתפוחים, למשיכה של הירח ולמשיכה של השמש? רק הקורלציה הריבועית ההפוכה בין הירח לתפוח, כולל קורטוב של אינטואיציה מאחדת אפשרה את הטיעון הזה. וכך פריצת הדרך של ניוטון לא הייתה שדברים נופלים מטה, אלא שהכוח שגורם להם ליפול מתפרש כלפי מעלה עד אינסוף והוא קטן עם ריבוע המרחקים. והכוח קיים בין כל שתי מסות. ואותו הכוח שגורם לתפוח ליפול מחזיק את הירח והפלנטות במסלולם. 

 

עלילות התפוח בגינה

 

בשנת 1666 ניוטון הצעיר חיכה למגפה בגינה של אמו בליקולנשיר כאשר תפוח נפל מהעץ. ניוטון תהה מדוע גופים כאלה תמיד נופלים למטה במקום לצדדים או למעלה. כבר אז היו במחשבתו ניצני תורת הכבידה, כפי שניוטון סיפר וכמה וכמה פעמים בחייו, אך הוא בעצמו מעולם לא תעד את הסיפור עם התפוח. הסיפור הזה ייהפך ברבות הימים לאחד מהסיפורים המדוברים ביותר בהיסטוריה של המדע. פרסומות היום משתמשות בסיפור, אנקדוטות צמחו סביבו ואפילו סבורים שהוא לא סתם מיתוס, אלא כנראה שהוא נכון. לא ידוע באיזה תאריך בדיוק התפוח נפל בגינתו של ניוטון.

ב-15 באפריל 1726 ויליאם סטוקלי דיבר עם ניוטון ברובע קנסינגטון אשר בלונדון. ניוטון סיפר לסטוקלי כיצד לפני שנים תפוח שנפל בגינה של אמו דרבן אותו לפתח את חוק הכבידה האוניברסאלי. סטוקלי היה סטודנט בקיימבריג’ ומאוחר יותר חבר של ניוטון, שהפך את איסוף המידע אודות ניוטון לאחר מותו לעסק לכל דבר. סטוקלי תעד את השיחה מאוחר יותר בספרו, Memoirs of Sir Isaac Newton’s Life:

“אחרי ארוחת הערב מזג האוויר היה חמים, הלכנו לגינה ושתינו תה, תחת הצל של כמה עצי תפוחים… הוא אמר לי, שהוא היה בדיוק באותו מצב, כמו מקודם, מושג הכבידה הופיע במוחו. זה נגרם על ידי נפילת תפוח, בעודו יושב במצב רוח מהורהר. מדוע שתפוח זה תמיד יפול בניצב לקרקע, חשב הוא לעצמו. מדוע שלא ינוע לצדדים או למעלה, אלא כל הזמן כלפי מרכז כדור הארץ? הסיבה היא שהקרקע מושכת אותו. מוכרח להיות כוח שמעורב בדבר”.

 

 

 

 

מכאן.

 

ניוטון סיפר את אותו הסיפור לאסיסטנט שלו במטבעה, שהיה גם קרוב משפחתו ג’ון קונדוויט. קונדוויט תעד את הסיפור ב-1726 באופן הבא:

“בשנה [1666] הוא פרש שוב מקיימבריג’ לאמו בלינקולנשיר בגלל המגפה ובעודו מהרהר בגינה הופיעה לו מחשבה שאותו כוח כבידה (שגורם לתפוח ליפול מהעץ לקרקע) לא היה מוגבל למרחק מסוים מכדור הארץ, אלא הוא חייב להתפרש הרבה מעבר למה שבדרך כלל חושבים – מדוע לא בגובה של הירח הוא אמר לעצמו, ואם זה כך על זה להשפיע על תנועתו ואולי לשמור עליו במסלולו, ואז הוא החל בחישוב מה תהיה ההשפעה של הנחה זו. אבל בהיותו חסר ספרים ומכיוון שלקח את ההערכה המצויה שהייתה בשימוש הגיאוגרפים ואנשי הים שלנו בטרם נורווד מדד את כדור הארץ, ש-60 מילים אנגליים היו מוכלים במעלת רוחב אחת, החישוב שלו לא תאם עם התיאוריה שלו וגרם לו לנטות לחשוב על מושג לפיו יחד עם כוח הכבידה עשויה להיות תערובת של כוח שתהיה לירח כאילו היה נישא יחד במערבולת. אבל כאשר השטח של פיקרד הופיע למדידת כדור הארץ והראה שמעלה הייתה בערך 69 וחצי מילים אנגליים, הוא החל את חישובו מחדש ומצא שזה לגמרי בהסכמה עם התיאוריה שלו”.

גם ווֹלטֶר, שהיה ממכריו של ניוטון, כתב על האירוע ב-1727, השנה שבה ניוטון נפטר: “סיר איזיק ניוטון הלך בגינותיו, הייתה לו המחשבה הראשונה אודות מערכת הכבידה, בעת שראה תפוח נופל מהעץ”.

 

The apple tree at Woolsthorpe Manor, pictured in 1998.

 

עץ התפוחים המפורסם כפי שצולם בסוף שנות התשעים – שמרו עליו מאז 1750.  מכאן.

 

שימו לב שאף אחד מהכותבים למעלה לא כתב שהתפוח נפל על ראשו של ניוטון, כפי שהאנקדוטה לרוב מציגה זאת. ולכן אם אירוע כזה התרחש הוא גרם לניוטון מקסימום להרהר בכאבים, או לחילופין, לשתות מים מינרלים מתוצרת ארצנו כמובן:

 

<a href="http://www.exego.net/admin/

 

Posted in מאמרי רשימות | Leave a comment

נוירומרקטינג: פרדוקס הקולה והקוטג’ ומו מו הפרה

נוירומרקטינג: פרדוקס הקולה והקוטג’ ומו מו הפרה

 

הקוטג’ והכלב

 

אני גרה בבית כזה בדיוק:

 

גג אדום, תריסים כחולים ועץ בצד. רק במקום פרה מצד ימין אצלנו יש כלב מצד שמאל. אתם יודעים, יש יתרון בכלב על פני פרה. הכלב נובח על חתולים והפרה עושה מו על העוברים והשבים. אבל הכלב לא נותן חלב ולכן כאשר רוצים לקנות חלב, הולכים לסופר השכונתי וקונים קרטון חלב. נעמדים חצי שעה מול המקרר ומתלבטים איזה קרטון לקנות: האם של תנובה, של טרה או של שטראוס. אולי בכלל כדאי לקנות עז, לגדל אותה בג’קוזי והיא תיתן חלב? פעם היו מגדלים עיזים באמבטיה. אבל היום בג’קוזי יש זרמים והחלב יצא עם גלים, חלב אורגאני. היום אומרים (כך שמעתי בכל אופן), שחלב עזים הוא בריא.

אתמול בחדשות ערוץ 2 בדיוק עסקו בסוגיה בעייתית זו. אילן לוקאץ’ סיפר לקהל הצופים, ששום דבר בעצם לא הולך להשתנות בחלב עצמו. הוא יישאר בדיוק אותו נוזל שלא בוכים עליו כשהוא נשפך. אולם, מסתבר שתנובה עומדת להחליף את הציור על אריזת קרטון החלב. ומה זאת אומרת להחליף את הציור? פירושו מהפך. זה לא רק להחליף ציור על קרטון של אריזת חלב. זו תהייה ממש חדשנות יצורית: מהלך מיתוגי לכל דבר. מעבר של הבית מהקוטג’ אל קרטון החלב. זהו מיתוג החלב לקצפת בשכונה יוקרתית. מהלך אסטרטגי.

לוקאץ’ מספר בכתבה, שבתנובה בונים על הבית שיתנוסס על קרטוני החלב מתחילת פברואר. הסיסמה החדשה תהיה: לגדול בבית ישראלי. במגזר החרדי זה יהיה, אגב, לגדול בבית מהדרין, כי יש דברים יותר חשובים מישראלי. ולערבים ימכרו את “בכל בית טוב”, כי לא כל ערבי – ישראלי אוהב שמזכירים לו את זה. ניואנסים, אתם יודעים. ואני אמשיך לעלות ולרדת במדרגות בשביל כל זוג גרביים שאני שוכחת במקרה בקומה למעלה (במקרר).

 

מו מו הפרה במחשבה עמוקה עוברת מהגבינה לקרטון

 

כאשר הייתי ילדה קטנה הסתובבה בדיחה בשכונה על גבינת הקוטג’: היו שואלים אותי, איך מייצרים קוטג’? והייתי עונה כמובן, לא יודעת. הרי מעודי לא הייתי במחלבה ולא ראיתי פרות בקיבוץ. והילדים היו צוחקים ואומרים לי: אה… התשובה היא: לחמדה הפרה יש פרקינסון.

לוקאץ’ מספר בכתבה, כשהתחילו בתנובה לשדרג את “הבית הקטן בערבה” שעל הקוטג’, בתנובה עשו קבוצת מיקוד כנהוג שנים רבות. בדקו איזו אריזה משדרת משפחתיות, איזו משדרת ישראליות. מראים חלב תנובה וחלב טרה ובודקים… אבל, מספר לנו לוקאץ’, שהיום אפשר לבדוק לעומק יותר. קוראים לזה “נוירומרקטינג” neuromarketing. השיטה קיימת בארה”ב מאז 2003 ועשתה עלייה לארץ. חברה בשם “נוירופוקס”, שמתחילה לפעול עכשיו בארץ, בודקת באמצעות קסדה עם אלקטרודות את התגובה המוחית שלנו לפרסומות. תנובה היא הלקוח הראשון שלה. האלקטרודות קולטות מה עובר לצרכן בראש. כאשר שואלים את הצרכן, מספר לנו לוקאץ’, הוא לא תמיד יודע וגם לא תמיד רוצה לגלות. האלקטרודות פותרות בעיות אלה. הן משדרות את התגובה שלנו לתוך מחשבים והם נותנים פלט על התגובה של הצרכן לגבי אריזות החלב השונות. כך הצליחו להיכנס לנו לראש. כמובן שאין הבדל בין “חלב 3 אחוז” של יצרן זה או אחר, מסכם לוקאץ’. הרי היצרן האמיתי והבלעדי היא הפרה. ואצלה אין מי יודע מה “חדשנות ייצורית”. כאשר אנחנו מרגישים הבדל בין היצרנים, אנחנו טועמים תדמית או סמל מסחרי ולא שום דבר אחר.

מו מו הפרה לא מבינה בנוירומרקטינג והיא חושבת לעצמה, בעודה רועה באחו, שלמעשה נוירומרקטינג לא נשמע כל כך טוב. המלה משאירה טעם רע, מישהו שולט למטרות פרסומיות במחשבות של הצרכן שקונה את החלב שלה .ועוד פרסומות בין הסרטים, בין התוכניות בטלוויזיה. גוועלט זועקת הפרה.

היום תדעי לך מו מו, בעזרת הדמיית תהודה מגנטית פונקציונאלית fMRI מדעני מוח מסוגלים – תחת תנאים מבוקרים – לומר באמצעות סריקות מוח – באילו מבין שתי תמונות הנבדק מביט. הם מסוגלים לומר האם הוא חושב על פנים, חיה או סצנה כלשהי. הם אף יכולים לומר איזה אצבע הנבדק עומד להזיז. לכאורה קריאת המחשבות עומדת להתגשם. אולם בכל זאת חסר משהו. המשימה עתה היא צעד אחד נוסף קדימה: לנבא את המחשבות וההתנהגות שלנו מסריקות fMRI. לרדת לנבכי המוח ולהסביר את הרצון החופשי, את הכוונות, הרצונות הכמוסים ביותר שלנו, המטרות, התשוקות, התוכניות ואת לב ליבה של הזהות שלנו.

אבל מדוע שמישהו ירצה שמכונה תקרא את מה שמתרחש במוחו? ישנן לכן סוגיות אתיות רבות כאן. 

 

קוראי מחשבות לעזרת נכים, נהגים נרדמים ומשחקי מחשב

 

המוח בראש מפיק אותות חשמליים ברמת המיקרו-וולט. אולם הסיגנלים כשלעצמם אינם מספיקים כדי להניע רובוטים, כסא גלגלים ואיברים מלאכותיים, אלא אם נוסיף להם גנראטור חיצוני. כך נפתחה פרדיגמה שלמה של ממשק בין המוח למחשב. מה שקרוי Brain-computer interfaces (BCI). ישנן טכניקות לא פולשניות שמשתמשות בקסדות עם אלקטרודות הממוקמות בגולגולת כדי למדוד את הפעילות החשמלית. מסתבר שניתן להעניק לבן אדם שמיעה וראיה על אנושית או אפילו לאפשר לו להוריד נתונים ישירות לתוך מוחו בסגנון הסרטים מטריקס או הסרט החדש “אבטר”. ישנן טכניקות פולשניות – משתילים צ’יפים עם אלקטרודות ישירות לתוך המוח המאפשרים לומר למחשב באיזה מקשים ללחוץ. בשני המקרים הרכיבים הם באינטראקציה עם מחשב כדי ליצור מגוון של אפליקציות, החל מפריצות דרך רפואיות ועד להתקדמות צבאית ומשחקי מחשב עתידיים.

המחקר ברובו מתרכז בהתגברות על מומים ובכסא גלגלים חשמלי, שיוכל להיות מונחה על ידי פעילות עצבית. אנשים פגועים מבחינת השפה יוכלו להניע גפיים וכסאות גלגלים ורובוטים על ידי המחשבה. ניתן להשתיל רכיבים מיניאטוריים במוח, שתלים שמסייעים למוח לפרש קולות ומשמשים כ”אוזניים ביוניות” לחרשים, ולהשתיל מצלמות שימירו פוטו רצפטורים למצלמות פועלות וזה יסייע לעיוורים לראות.

חברת BrainGate למשל אוספת את גלי המוח מאנשים בעלי מוגבלויות והופכת מחשבות לפעולות. הפוטנציאל לתקשר טוב יותר ולהיות באינטראקציה טובה יותר עם הסביבה על ידי ממשק מוח-מכונה יכולה לשפר את חייהם של הנכים הסובלים מנכויות בחוט השדרה ועברו שבץ מוחי.

ישנן כבר חברות שמיישמות את הידע שנרכש בתחום של “קוראי המחשבות”. חברה בקליפורניה בשם NeuroVigil עובדת על iBrain – שמתוכנן לסייע לספק פידבק מיידי לנהגים הנרדמים בעת הנהיגה על ההגה. חברת  Eos Neuroscienceמפתחת חיישנים, שהם מבוססים על חלבונים רגישים לאור ויכולים לטפל בעיוורון. ישנם חברות רבות, שמפתחות עתה משחקי מחשב המבוססים על הממשק שבין המוח למחשב, ועל פידבקים שמתקבלים מאלקטרודות בקסדות המודדות את רמת הריכוז במוח. הרכיב הוא באינטראקציה מיידית עם המחשב ומשחק המחשב מגיב בהתאם:

 


var clickExpire = “-1”;

Games such as Mindflex use headsets with simple electrodes to monitor levels of concentration and relaxation.
משחק ה”מינדפלקס” משתשמש בקסדות פשוטות בעלות אלקטרודות שמנטרות את רמת הריכוז והשחרור במוח. הסיגנלים מפעילים מאוורר שמניע כדור מעלה ומטה, תלוי כמה חזק חושבים. זוהי טכנולוגיה מאוד מתוחכמת באריזה מאוד זולה. מכאן.
 

קוראי מחשבות לשימושים צבאיים

 

הסוכנות לפרויקטים מחקריים מתקדמים, DARPA, Defense Advanced Research Projects Agency  במחלקת ההגנה של ארה”ב, מפתחת מאז 2007 ממשקי מוח-מחשב שמתוכננים לרתום סיגנלים מוחיים כדי לשלוט ברכיבים חיצוניים. ל-DARPA  יש את פרויקט ה-silet talk שנועד עבור חיילים במשימות סודיות, כך שיתקשרו עם מחשבתם בלבד מבלי שישתמשו בקולם. DARPA  רוצה לפתח את הפרויקט על ידי טכנולוגיה שתגלה את הסיגנלים על ידי ניטור EEG הקורא את גלי המוח. לאחר מכן מפענחים את הסיגנלים ומעבירים אותם ליעד הרצוי. DARPA מתעניינת בנוסף בטכניקות כמו transcranial magnetic stimulation (TMS) – שיטות טיפול רפואיות ניסיוניות מסוג עירור מגנטי תוך גולגלתי. משרים שדות מגנטיים פועמים חזקים באמצעות מעגלי זרם פולסים וסלילים אלקטרומגנטיים. פרויקט נוסף שמממנת  DARPA מבוצע על ידי חברת Chip Epstein באוניברסיטת אטלנטה אמורי והוא מתמקד בפיתוח קסדה שמכילה רכיב TMS היכול להעביר רצף פולסים למקום הנכון של המוח. זאת בכדי לשנות את המצב המנטאלי של החייל בדרך כלשהי, כמו למשל לגרום לחיילים להיות יותר דרוכים. מיזם נוסף של DARPA הוא רכיב שלובשים על הראש שמשתמש באלקטרודות שמחוברות ל-EEG כדי לגלות חתימות מוחיות שמצביעות על סכנה או מטרה פוטנציאלית, הרבה לפני שהמחשבה המודעת יודעת עליהם. כך ניתן להזהיר את החייל לשים לב. צבא ארה”ב אפילו כינה את הפרויקט בשם Luke’s Binoculars על שם המשקפת של לוק סקיי ווקר מהסרט מלחמת הכוכבים.

 

נוירומרקטינג, נוירוכלכלה ונוירואימה

 

הנוירומרקטינג היא נצר לתחום המחקר הרפואי שנדון למעלה. טכנולוגית המדע בדיוני התממשה ומטילה עלינו אימה בייחוד כאשר היא מיושמת בשימושים צבאיים. החשיפה העיתונאית סביב הנוירומרקטינג משקפת תחושות של אימה כאשר טכנולוגית קריאת המחשבות חדרה לעולם הפרסום, כותב מגזין סיינטיפיק אמריקן בנובמבר האחרון. הכותרות מאיימות: מהר מאוד, הנערים המבריקים של עולם הפרסום יפעילו את המומחים הדביקים שלהם על “כפתור הקניות” הפנימי שלנו. תיכף למומחי השיווק תהיה גישה ישירה למעמקים הפנימיים של מוחנו בעזרת השיווק המוחי המתקדם ביותר. בעזרת הגירוי המתאים הם יכולים לשחרר את דחפי הקניות שלנו וכך הקופות שלהם יצלצלו.

שימוש בטכנולוגית קוראי מחשבות לעזרה לנכים נראה כשימוש לגיטימי ואף אולי מבורך. אולם ברגע שהטכנולוגיה נכנסת לעולם הפרסום ולשימושים צבאיים, התעורר החשש שכוחות עוינים עשויים לנצל את הטכנולוגיה ולפעול איתה בצורה בלתי נשלטת. מה גם שבעניני מלחמה אין דבר כזה שימוש לגיטימי וצודק בטכנולוגיה. לא נוכל עוד לשלוט על חיינו כאשר נכנסים אל נבכי מחשבתנו. האח הגדול חודר בדלת האחורית בדמות סורקי המחשבות והנוירו-טכנולוגיות.

ב-2008 מדענים גילו שחפצים חדשים מעוררים את מערכות הפיצוי של מוחנו – כלומר, יצר הרפתקנות מצביע על כך שלמדנו משהו חדש וחקרנו משהו חדש. זה בדיוק כמו לקבל פרס. ממצא זה הסביר מדוע משווקים מסוגלים לחזק מכירות מדלדלות של מוצר ישן פשוט על ידי אריזתו מחדש. מסתבר שתהליכים מוחיים עשויים לעודד אותנו לדגום בשנית מוצרים שכבר ויתרנו עליהם, אפילו אם זה בכלל לא הגיוני. ומדוע? רק בגלל שהם ארוזים באריזה חדשה. כך הראה מחקר שפורסם במגזין Neuron.

אבל בכל זאת, חדשנות אריזתית יכולה זמנית להעלות את המכירות. המכירות יתדרדרו שוב, ברגע שהצרכן יבין ששום דבר לא השתנה מלבד האריזה.

נוירומרקטינג הוא תחום צעיר ומתפתח, שנועד לחשוף את המכניזמים הפנימיים של התנהגותו של הצרכן. ניתן לומר שעניין זה והנושאים שאותם הוא מעלה הם הרחבה טבעית או נצר של נוירוכלכלה והמחקר היותר כללי של האופן שבו אנו מבצעים בחירות והחלטות. למעשה נוירומרקטינג מנסה לנבא מה המוח שלנו רוצה. בתעשיית הפרסומות, ניתן לראות בתחום כניסיון להפוך את “אומנות” הפרסום למדע.

כאן יש אפשרות לתת גיבוי של משהו עם נתונים אמיתיים מהמדע ולא רק תחושות וכללי אצבע. עד כה השיווק נשען על הפסיכולוגיה כדי לפתח בדיקות ותיאוריות וגם על תיאוריות סוציולוגיות. אבל הנוירומרקטינג מספק מחקר מוחי מדעי לעולם הפרסום. הפרסומאים יכולים לארגן מפגשים וכנסים אודות הפוטנציאל של התחום. וכך הנוירומרקטינג כבר נהפך לגל החדש בארה”ב ובאופן ברור לעתיד הבלתי מעורער. התלהבות כזו לא מוצאים כל יום בסביבה מדעית. ולמעשה השיווק הוא לא מדע. כמה מאמרים בשיווק פורסמו בכתבי עת מדעיים? כמה בודדים לעומת המאמרים בנושאי פיסיקו-ביו-כימיה וכיו”ב.

 

הקורטקס הפרפרונטלי מואר כמו מגדלור זוהר

 

הנוירומרקטינג החל בכלל בחוגים אקדמיים, כאשר ב-2003 קלינטון קילטס Clinton Kilts מאוניברסיטת אטלנטה אמורי, אסף קבוצה של מתנדבים לסדרת ניסויים שישפכו אור על תפקיד המוח בהעדפת מוצרים. כיצד פעילות בתאי המוח משקפת דברים שאנחנו משוגעים עליהם, בניגוד לדברים שאנחנו לחלוטין מתעבים או פשוט לא מדברים אלינו? בנקודה זו לקילטס לא היה שום עניין בשיווק או בפרסום באופן כללי. אולם השאלה הבסיסית ענינה אותו. המתנדבים באו למחקר ובסיבוב הראשון של הניסוי הציגו בפניהם מערך של מוצרי צריכה. הם נתבקשו לדרגם על ידי המשיכה אליהם ולתת תשובות פשוטות לפי סקאלה מספרית. בשלב הבא, הם עברו סריקת MRI בזמן ששוב הראו להם את אותם המוצרים. עתה המכשיר רשם את הפעילות המוחית שהתעוררה כתוצאה מהמבט במוצרים. כאשר קילטס מאוחר יותר בחן את הנתונים שהתקבלו – את התגובות של המתנדבים בניסוי, היה מאפיין משותף שמיד תפש את תשומת לבו. כל פעם כאשר אחד מהמתנדבים – גבר או אישה – ראו מוצר שהם ממש אהבו, דם זרם לאזור קטן בחלק הקדמי של המוח, לקורטקס הפרפרונטלי, שהואר כמו מגדלור בהדמיות שנתקבלו.

קילטס הבין שהוא גילה משהו מעניין. הקורטקס הפרפרונטלי קשור במידה רבה בזהות העצמית שלנו ובבניית האישיות שלנו באופן כללי. חלק זה באונות הקדמיות מעורב בקשר שלנו עם עצמנו ובאופן כללי בזהות שלנו. ולכן קילטס הבין, הניסויים שלו הראו, שאם אנו נמשכים למוצר כלשהו, זה בגלל שאנו מזדהים איתו. זה כי המוצר מתאים לתמונה שלנו אודות עצמנו.

הממצאים של קילטס היו נחמדים במסגרת אקדמית, אבל נראה שהם ספקו הזדמנות ברורה למחקר חדש בשיווק. קילטס הבין מיד שהחוקרים לא יצטרכו עתה בעתיד לצאת החוצה ולשאול את האנשים: מה אתה חושב על מוצר זה או אחר, או לא יזדקקו להישען על תשובותיהם המעורפלות או על תחושותיהם הפנימיות והלא ברורות של הצרכנים. עתה פשוט נסרוק את מוחו של הצרכן הפוטנציאלי ונקבל תשובות ישירות ממוחו.

מהר מאוד אחרי פריצת דרך זו קיטס סייע בהקמת מחלקה חדשה לייעוץ שיווקי בשם BrightHouse – הקבוצה הנוירואסטרטגית של המחלקה של קיטס. המחלקה לא רק התמקדה במחקרי שוק רגילים מהסוג שאמור לומר ליצרנים כיצד לשווק את מוצריהם. היעד היה להגביר את הבנתנו אודות האופן שבו הצרכן חושב, ובייחוד, כיצד הוא מפתח קשרים עם חברות וסמלים מסחריים.

 

פרדוקס הפפסי

 

חוקרים לפתע חשבו שיהיה להם המפתח לפתרון פרדוקס הפפסי: במשך עשורים מאז שנות השבעים והשמונים היה ידוע שפפסי קולה היא הקולה המועדפת במבחנים עיוורים. אבל עדיין חברת קוקה קולה ממשיכה להיות הבסט סלר המוחלט בארה”ב ובשאר העולם. מדוע אם כן הקוקה קולה האמירה לכאלה מכירות גבוהות בעוד היא פחות טעימה מהפפסי קולה? מאז 2004, ניתן היה לקבל תשובה מדעית לשאלה זו, לראות תחת סורק ה-MRI את מה שמתרחש במוחות של הצרכנים שותי הקולה.

את ניסוי הקולה ארגן ריד מונטג  Read Montagueמקולג’ ביילור ביוסטון לרפואה. 70 מתנדבים נתבקשו תחילה לטעום את המוצרים המתחרים במבחן טעימה עיוור – כאשר הם לא יודעים מהו קוקה קולה ומהו פפסי קולה. פפסי נצחה ובגדול. פפסי גרמה לפעילות מוחית מוגברת באזור מוחי שקרוי פוטמן ventral putamen – אזור שחושבים שמעבד רגשות של פיצוי. קופים, למשל, מראים פעילות ב- ventral putamen כאשר הם מקבלים אוכל בעת שהם משלימים משימה. ואצל אנשים שאכן העדיפו פפסי, ה- ventral putamenהיה פי חמש אקטיבי, כאשר הם שתו את הפפסי מאשר אצל אוהדי הקולה כאשר הם שתו את הקוקה קולה.

אבל בעולם האמיתי הטעם הוא כידוע לא הכל. ולכן מונטג ניסה לאמוד את נטיית הלב למראה של הקולה, את השפעת הסמל המסחרי שלו על ידי זה שהוא חזר שוב על הניסוי עם שינוי קל: הפעם הוא הודיע לנבדקים איזו דגימה היא הקולה ואיזו היא הפפסי. התוצאה הייתה מדהימה: כמעט כל הנבדקים אמרו שהם העדיפו את הקולה. ואף יותר מכך, הפעילות המוחית שלהם עתה הייתה שונה. הייתה גם פעילות בקורטקס הפרפרונטלי. נראה לכאורה שהנבדקים שקעו במחשבות בצורה יותר מתוחכמת אודות הטעם של הקולה, כאשר הם מאפשרים לזיכרונות ורשמים אחרים אודות המשקה להיכנס לשיקוליהם בעת ששתו אותו. במלים אחרות, העדפותיהם נקבעו לא רק על ידי הטעם נטו. פפסי קולה לא הצליחה להשיג את אותו האפקט כמו קוקה קולה. ניסוי הקולה פורסם בכתב העת Neuron והוא מראה שהסמל המסחרי של הקוקה קולה רמס את ניצני הטעם שלנו. ומאז אנשי השיווק חושבים בצורה אחרת.

 

ומהו אם כן החלום העתידי של היצרנים? שסורקי ה-MRI יגלו לנו אילו רכיבים בדיוק כדאי להכניס כדי לקבל את הסמל המסחרי שיתקיים לאורך זמן ויפגע בדיוק בקורטקס הפרפרונטלי

Posted in מאמרי רשימות | 1 Comment

פונדמנטליזם יהודי: טווידלדי וטווידלדם

בעקבות הסרט “רדיקל אמריקאי – משפטיו של נורמן פינקלשטיין”, שתיעד אותו בעשור האחרון והוקרן בחודש שעבר בסינמטק ירושלים, הארץ פרסם היום מאמר. להלן מובא למטה תמצית הדיון אודות פינקלשטיין וחומסקי.

 

סיפור אהבה בין הפרופסור היהודי בן לניצולי שואה למוסלמים הרדיקאליים

 

נורמן פינקלשטיין. נולד ב-1953 להורים ניצולי שואה. פינקלשטיין נשען על עובדה זו כדי להסית את העובדות ההיסטוריות בצורה נבזית וכדי לעשות לגיטימציה לאנטישמיות. פינקלשטיין פרופסור למדעי המדינה התמחה במה? בסכסוך הישראלי-פלשתיני. פטרו אותו לאחרונה ממשרות בניו יורק בגלל ההתהוללות האובססיבית שלו כנגד יהודים וישראל. ביוני 2007 פינקלשטיין לא הצליח לקבל משרת קביעות באוניברסיטת דה פול בשיקגו ופוטר. 

פינקלשטיין הינו מעריצו של מכחיש השואה ומי שמכנה את עצמו היסטוריון דיויד אירבינג. פינקלשטיין נוהג להוסיף מרחאות כפולות בעת התייחסותו ל-“ששה מיליון” היהודים שהושמדו על ידי הנאצים. זאת כדי להדגים את אמונתו שמספר זה הוא מוגזם לפי כל קנה מידה וזיוף. בראיון לעיתון הגרמני די וולט, פינקלשטיין אמר את הדברים הבאים: “לא רק שמספר ה’ששה מיליון’ נהפך ליותר מבלתי סביר, אלא שהמספרים של תעשיית השואה מתקרבים במהירות לאלה של מכחישי השואה… אכן, התחום של מחקרי השואה גדוש בשטויות אם לא במרמה סוטה”. 

בספרו מ-2003, תעשיית השואה: הרהורים על הניצול של הסבל היהודי, בהשענו על הנרטיב של משפחתו ניצולת השואה, פינקלשטיין כותב: “אם יש מישהו הטוען שהוא למעשה ניצול זוהי אמי שנהגה לומר, ‘את מי היטלר הרג?'” ופינקלשטיין מוסיף משנה תוקף לדבריו: “הורי לרוב התפלאו מדוע אני גדלתי כה זועם בכיוון של הכחשת והניצול של ההשמדה הנאצית. התשובה הברורה ביותר היא, שהיא שמשה כדי להצדיק מדיניות פושעת של מדינת ישראל ושל תמיכת ארה”ב במדיניות זו”.

במקום אחר בספרו, פינקלשטיין קובע: “הציונים אכן למדו היטב מהנאצים. כה היטב שנראה שהטיפול הדוחה שלהם כלפי הפלשתינים מבחינה מוסרית, והנטיות להרוס את החברה הפלשתינית בתוך ישראל והשטחים הכבושים, חושפת אותם כנאצים בבסיסם בעלי זקן וכובעים שחורים”.

מידי פעם פינקלשטיין מדבר באירועים שהם ממומנים על ידי סניפים של איחוד הסטודנטים המוסלמי ואגודת הסטודנטים המוסלמית, שם איבתו האנטי-ישראלית הפכה אותו זה מכבר לסופר-סטר.

באוניברסיטת קולומביה מטעם אגודת הסטודנטים המוסלמית פינקלשטיין נתן הרצאה ב-2006 שכותרתה: “ישראל ופלשתין: שימוש מוטעה באנטישמיות, התעללות בהיסטוריה”. פינקלשטיין הכריז, ישראל אשמה בטרור מדיני. הוא האשים, ההבדל היחידי בין הטרור של חמאס לטרור הישראלי הוא, שהטרור הישראלי הוא פי שלוש קטלני יותר. פינקלשטיין גם האשים את נשיא אוניברסיטת קולומביה בכך שהוא לא תומך בקמפיין אנטי ישראלי ושאל מדוע הוא לא מכנה את הטיפול של ישראל בפלשתינים כאפרטהייד. פינקלשטיין האשים את נשיא קולומביה ב”טרוריזם אינטלקטואלי”, והאשימו בכך שהוא נכנע לאמת של התורמים ולא לאמת עיסוקו. ראו כאן.  

פינקלשטיין לא שקט על שמריו והמשיך להסתובב כעוכר ישראל ולהרצות את דברי השטנה שלו. ב-2007 הוא דיבר בשם איחוד הסטודנטים המוסלמים ואמר, שמרבית היוזמות לשלום באו מהעולם הערבי. הערבים הראו נטייה יוצאת מהכלל לציות ולמשא ומתן. הייתה זו ישראל, אליבא ד’פינקלשטיין, שהפרה הסכמים פורמאליים ובלתי פורמאליים. פינקלשטיין גם הזכיר את החיזבאללה (“מפלגת האל”): “האם לחיזבאללה הזכות להתנגד לכובשים זרים?… בכל ניצחון של החיזבאללה, אני חוגג”. והקהל הריע בקול ומחה כפיים בקול רם וצעק: אללא או אקבר.

לא ברור מדוע פרופסור יהודי, רדיקאלי שמאלי וחילוני, בן לניצולי שואה, יכרות ברית עם קיצונים אסלאמיים כמו החיזבאללה. והנה פינקלשטיין הלך ב-2008 להיפגש עם ראשי החיזבאללה, שנחשבים לארגון טרור, שממומן על ידי איראן. בינואר 2008 פינקלשטיין התראיין לטלוויזיה הלבנונית, לאחר שנפגש עם ראשי החיזבאללה. הוא אמר את הדברים הבאים על ראשי הארגון:

“כמובן ששמחתי לפגוש את אנשי חיזבאללה… ואין לי בעיה לומר שאני רוצה להביע סולידאריות עמם… לאנשים יש הזכות להגן על ארצם מכובשים זרים, ולאנשים יש הזכות להגן על ארצם מפולשים שהורסים את ארצם… אין כל דרך שארה”ב וישראל יסבלו התנגדות כלשהי מהעולם הערבי… ישראל נחושה, עם ארה”ב, להעמיד את הערבים במקומם ולהשאירם במקומם… ישראל וארה”ב תוקפות, בגלל שהן לא תאפשרנה לשום התנגדות צבאית להשתלט על אזורן…. אם חיזבאללה יניח את נשקו ויאמר: ‘נעשה כל מה שהאמריקאים אומרים’, לא תהיה לכם מלחמה – זה נכון. אבל גם תהיו המשרתים של האמריקאים. עלי לכבד את אלה שמסרבים להיות משרתים… הם יהיו מנהיגים שיהפכו לשליטים בישראל, שמוכנה לעשות את הויתור, לאחר שהתנאים ייווצרו – כלומר, ישראל צריכה לסבול מפלה”.

וזהו הרצון הכמוס והסמוי של עוכרי ישראל הרדיקאלים החילוניים שיושבים בארה”ב, ורצון זה באופן אירוני מתחבר עם רצונם של המוסלמים הקיצוניים, שנתמכים על ידי איראן ורוצים להשליט את דת השעירה בעולם.

 

סיפור אהבה מספר שתיים בין הפרופסור היהודי למוסלמים הרדיקאליים

 

דברנו על פגישת פינקלשטיין עם החיזבאללה. כולם זוכרים את פגישתו של פרופ’ נועם חומסקי עם חסן נסראללה ב-2006. כאן שוב נכרתה ברית לא מובנת בין הקיצונים האסלאמיים, הממומנים על ידי איראן, לרדיקאל השמאלי והחילוני מהמערב. חומסקי, שנפגש עם נסראללה, הכריז אחר כך על תמיכתו בסירוב של החיזבאללה להתפרק מנשקו. הוא תמך בהכרזתו של נסראללה, שנשיא ארה”ב דאז ג’ורג’ בוש הוא טרוריסט. חומסקי הגדיל לעשות וקרא לארה”ב “אחת מהמדינות הטרוריסטיות המובילות ביותר”. הפגישה בין נסראללה לחומסקי הייתה פגישה בין מוחות קיצוניים, שאין ביניהם ממש קשר.

במובנים רבים החברות שנרקמה בין חומסקי לבין נסראללה והחיזבאללה – אחד האויבים המרים של ארה”ב – היא המשך ישיר של שנאת היהודים של הפרופסור. חומסקי עידן את החיזבאללה לתנועת “התנגדות”, שפעלה לפרקים בפעולות לא מכוונות כנגד אזרחים, בעודו משבחה כלוחמת אחר שלום וצדק חברתי. 

ב-1996 חומסקי כתב ספר, סדרי עולם חדש וישן, בו הוא ציטט כתב שמאשר שהחיזבאללה הוא לא ארגון טרור. חומסקי הסביר שהטרוריסטים שפוצצו את 243 נחתי חיל הים של ארה”ב בלבנון ורצחו המוני אזרחים ישראלים רק עסקו ב”התנגדות לגיטימית” כנגד מדכא ו”נמנעו מלהכות אזרחים מלבד כנקמה על התקפות ישראליות על אזרחים לבנוניים”.

חיזבאללה לא היה ארגון טרור לפי ההגדרה של חומסקי, ולכן באופן חד משמעי הוא גינה את ישראל על כי היא משתמשת בנשק טרוריסטי כדי לבצע זוועות באזרחים ללא פרובוקציה. חומסקי דחה את הדו”חות על הרג אנשים חפים מפשע בצפון הארץ בנימוק שזה הכל פרופגנדה ישראלית ואמריקאית. בגרסה של חומסקי, ישראל היא תמיד המסיתה, בעוד שהתקפות המחבלים מטרתן הן הגנתיות.

כאשר חיזבאללה הפרו הסכם לא פורמאלי להפסקת התקפות על מטרות אזרחיות מ-1995, חומסקי כמובן שנחלץ להגנתם. הוא האשים את ההפגזות של צבא ישראל, כאשר הוא שכח את האג’נדה של החיזבאללה: להשמיד את מדינת ישראל. בעוד איראן קוראת לסיים את עבודתו של היטלר, לזרוע שלה בלבנון, החיזבאללה, יש שגרירות חדשה, השמאל הרדיקאלי ביותר, היהודים בעלי השנאה העצמית. מצד אחד למוסמלים הקיצונים יש תמיכה מאיראן ומצד שני, תמיכה מהרדיקאלים האמריקאים היהודים.  ראו כאן. 

חומסקי בכלל התחיל את התנגדותו לישראל ולציונות ממניעים סוציאליסטיים. הוא הבין לדידו שישראל היא מדינת טרור אימפריאליסטית שמתכננת בחובה מעין פתרון סופי של רצח עם למין האנושי. עם המחשבה הזו באו ספרים, מאמרים, נאומים וראיונות היסטריים. האג’נדה של חומסקי התבררה כפנאטית וטוטאליטרית, חרף היותה שמאלית. רדיקאלית שמאלית, אבל טוטאליטרית ביותר. שהרי מדינת ישראל, לפי חומסקי, שהיא עשירית מגודלה של אקוודור, היא ספארטה של המזרח התיכון בשירותה של ארה”ב. ישראל כך מסייעת לארה”ב להתפשט עם כוחה מעבר למזרח התיכון. לדידו של חומסקי, שום אומה אינה בטוחה מפני הסכנה הציונית ומפני ידיה הארוכות של המדינה היהודית.

ישנה כמובן ההשוואה של ישראל לנאצים. ומתוך השוואה זו נגזרות שאלות כגון: האם לישראל יש זכות להגנה עצמית מניעתית? האם ישראל עומדת בפני איומים על קיומה? בטוענה של הגנה עצמית ואיומים על קיומם, גם היטלר וגבלס נתנו את אותו הטיעון לשימוש בכוח. האם ישראל מבצעת פעולות צבאיות כנגד ארגוני טרור? גם פעולות הגסטאפו באירופה הכבושה היו בשם המאבק בטרור. האם ישראל הראתה מחויבות לתהליך השלום? התוכנית של היטלר לכיבוש אירופה גם כן כונתה תהליך שלום. וככה חומסקי ממשיך בהשוואה.

חומסקי סבור בכל כתביו שהמדינה היהודית צריכה להפסיק להתקיים. בגלל שבמדינה כזו לא ניתן להכיר בזכויות אדם במלואן. הגבלות אלה הן אינהרנטיות בעצם הקיום של מדינה יהודית, לפי חומסקי, מכיוון שהיא מכילה גם אזרחים לא יהודיים. חומסקי רואה באופי היהודי מוטציה נתעבת, מה שהופך את המדינה כולה לתועבה. היהדות של ישראל יסודה במוסדות והעיסוקים היהודיים הם מפלים, שכן המדינה מגדירה את עצמה כבית של היהודים באשר הם היכן שהם חיים.

לא ברורה הנקודה הזו, שכן ניקח למשל את בריטניה. מהי הגדרתה? הבית של כל הבריטים בעולם באשר הם והיכן שהם נמצאים. אותו הדבר נכון גם לישראל: הבית של היהודים בכל העולם והיכן שהם נמצאים. מדוע זה מפריע לחומסקי? אם כך איזו אלטרנטיבה חומסקי מציע למדינה יהודית?

דו-לאומיות סוציאליסטית. או קנטונים יהודיים עם תושבים ערבים וקנטונים ערבים בלי תושבים יהודיים. הערבים לא יוכלו להיות רוב באזורי היהודים, אבל ייאסר על היהודים להתיישב אפילו כמיעוט באזורי הערבים. והמשטר קומוניסטי טוטאליטרי. וולקאם לצפון קוריאה. לא נורא… קצת מרקסיזם-לנינזם לא יזיק… מחויבתו של חומסקי לרעיון של הרס מדינת ישראל הוא כה עמוק עד כי הוא מעוות כל אירוע בסכסוך הערבי-ישראלי. חומסקי החל מציע כל תירוץ אפשרי לגזענות שהופיעה בעולם הערבי, והוא יישם סטנדרטים אחרים לגמרי לאחיו היהודים.

היש לכם הסבר לתופעה של פרופסור יהודי שמפנה ככה עורף לאחיו?

 

 

 

 

 


 
 

 

Posted in מאמרי רשימות | 10 Comments

תערוכת CES בלאס וגאס חידושים והמצאות

 

CES: אז מה חדש בעולם הטכנולוגיה והאלקטרוניקה?

פעם בשנה בין ה-7 ל-10 בינואר מתקיימת בלאס וגאס בנבאדה תערוכת האלקטרוניקה ה-Consumers Electronics Show  , כלומר ה-CES, מטעם ה-Consumers Electronics Association. התצוגה התחילה בניו יורק ב-1967. באותו הזמן לא היה אינטרנט וכל מוצר חדש שהיה מופיע בשוק היה מוצג בתערוכה השנתית הזו. ב-1985 השיקו ב-CES את מחשב הקומודור אמיגה. שיא הטכנולוגיה. אנדי וורהול צייר את דבי הארי על האמיגה והאורחים ב-CES נדהמו. האמיגה שווק מהר מאוד בארץ ורבים חטפו את המחשב… כולל אני עצמי.

מאז התערוכה נהפכה למסורת. היום המוצרים מתחלפים בקצב מסחרר ומוצגים היישר באינטרנט. ואכן לאחרונה משקיפים מסוימים הרהרו בדבר הערך של התערוכה בעידן שבו ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל ואפל יכולות לקבל חשיפה תקשורתית כל רגע ומתי שהן רוצות וגם מתי שהן רק מוכנות להשיק את המוצר החדש שלהן.

אולם טוענים שהתערוכה היא עדיין ממשק חשוב להשקת מוצרים חדישים. ומדוע? התערוכה מספקת נקודת מבט כוללת לגבי ההתפתחויות הטכנולוגיות ובנוסף לגבי המגמות הטכנולוגיות – לאן פני הטכנולוגיה בשנים הקרובות ומה יהיו המוצרים שיתפשו מקום בחיינו בעשור הבא. וכך בכל זאת יש ערך לתערוכה.

השנה יותר מ-2500 מציגים מופיעים בתערוכה והם מציגים 20,000 מוצרים. הם כולם מקווים לפרוץ את השוק עם אייקונים ולהיזכר כפורצי דרך.

עם פתיחת התערוכה מופיעים החוזים הטכנולוגיים: איזה מוצר יפרוץ לשוק ואיזה מוצר יהיה הדור הבא של הטכנולוגיה? להלן מספר מגמות ומוצרים מהתערוכה, שמעריכים כי יכנסו לחיינו בשנים הקרובות:

1)      טלוויזיות תלת-ממדיות ושידורי טלוויזיה חיים בכל מקום ובמכונית: מעריכים שהטלוויזיות תלכנה ותומרנה למבוססות מחשב. התעשייה מכנה את הדור החדש של טלוויזיות “טלוויזיות חכמות” – הן מורידות סרטים, מריצות מוזיקה, בודקות אימייל ומתקשרות עם רכיבים אלקטרוניים אחרים בבית. הרעיון הוא לחבר את הטלוויזיה לאינטרנט. חברות הכבלים והלוויין יצטרכו להתאים עצמן לטכנולוגיה זו. טכנולוגיה חדשה קרויה Boxee. מדיה סנטר שמתחבר בנוסף לתכנים באינטרנט. ניתן להעלות סרטים מיו טיוב ולהעלות תכנים מכל מיני אתרים. וכך הצד של התוכנה שמתפעל טלוויזיה הוא נושא חם ב-CES. מצפים שה-Boxee יציע חומרה שמחברת את הטלוויזיות לתוכן אינטרנט.

בנוסף, עד היום שמענו רק שידורי רדיו חיים במכונית. הגל הבא הוא שידורים בזמן אמת של ערוצי טלוויזיה למכונית. חברות כמו Audiovox כבר מפתחות זאת, אבל לא ידוע מתי המכשיר ישווק לקהל הרחב. הנוסעים במכונית (לא כולל הנהג כמובן) יוכלו לראות את חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 1 או 10 בשידור חי. לראות סדרות אהובות. מסך LCD שלוקחים למכונית בדרכים, מתקינים אנטנה, מכוונים ומקבלים שידור חי ומקומי במכונית.

When a DVD Isn't Enough

מכאן

בין הרכיבים שתומכים בטלוויזיה ניידת והוצגו ב-CES הייתה קופסא קטנה שמתוכננת להעביר מהאוויר שידורי טלוויזיה לאיפונים, למחשבים הניידים ולרכיבים אחרים באמצעות ה-Wi-Fi. ה-Tivit (כפי שהיא נקראת) תקלוט סיגנל נייד DTV סטנדרטי ותעבירו באמצעות Wi-Fi לטלפון נייד או כל רכיב אחר שהוא מאובזר ב-Wi-Fi. כבר השנה ימכרו את ה-Tivit.

 

בדיוק לפני שנה, ב-CES של 2009, סוני ופנסוניק התחילו רק לפתח מסכי תלת ממד. הן עדיין נאבקו בקשיים הטכנולוגיים, ראו המאמר שלי שפרסמתי כאן. השנה ב-CES של 2010 מספר יצרני טלוויזיה כולל סוני ופנסוניק כבר הכריזו על תוכניותיהם למכור טלוויזיות תלת-ממדיות לצרכנים ב-2010. מרבית הטלוויזיות שהוצגו דורשות מהצופים להרכיב משקפי תלת-ממד מסורבלים כדי שהתמונות יקפצו מחוץ למסך. הטלוויזיות האלה יפעלו גם כמסך דו-ממדי רגיל וגם כמסך תלת-ממדי. אבל ישנה גם טכנולוגיה תלת-ממדית שלא דורשת משקפיים כאלה לצפייה. טכנולוגיה כזו תכנס למחשבים ניידים ולמשחקי מחשב שיציגו תמונות תלת-ממד.  

רוצים לראות את משחקי הכדורגל מדרום אפריקה בתלת-ממד?

2)      טלפון מבוסס אנדרואיד: קחו למשל את האיפון. הוא עובד כמו מחשב והוא היה הלהיט של 2009. גוגל הכריזה על טלפון נקסוס האנדרואיד Android שלה לפני כמה ימים והשתיקה של אפל, יצרנית האיפון, הייתה מסקרנת. פלטפורמת האנדרואיד (מערכת ההפעלה אנדרואיד) שפועלת על טלפונים סלולאריים היא הדור הבא: מצפים שהיא לא רק תופיע בטלפונים חכמים אלא היא תתפרש לשאר מכשירי האלקטרוניקה כמו למשל טלוויזיות.

 

3)  המכונית המחוברת: פורד הגיעה ל-CES עם דגם חדש של מכוניות מחוברות שקרוי MyFord Touch. כאן. במסגרת הטרנד של איפוד טאץ’ וכל הטאץ’… יש גם מכונית שהיא טאץ’… המכוניות כוללות מסך מגע גדול של 8 אינץ’ במרכז לוח מכוונים חדש למולטימדיה, תקשורת לטלפונים, פלייבק של מדיה, ניווט, וחיבורים לאינטרנט. כל זאת נשלט באמצעות פקודות קוליות. בתצוגה ב-CES אתרי האינטרנט נקראו לנוסעים ולנהג בקול נשי וניתן היה לשלוט בהם באמצעות פקודות קוליות ובאמצעות כפתורי המכונית.

נניח שאתם רוצים באמצע הנסיעה לדעת את מזג האוויר בעיר אליה אתם נוסעים או היכן בית המלון הקרוב, או אולי היכן הסופר הקרוב. אין בעיה… אתם שולטים באינטרנט באמצעות פקודות קוליות ויש לכם מערך מתוחכם, שמספק לכם את המידע הנחוץ, כולל GPS כמובן, שיכוון אתכם ליעד.

היעד של מכוניות העתיד הוא, שיותר ויותר יישומים של המכונית ינווטו אוטומטית, שדה הראיה יגדל בצורה ממוחשבת ואנחנו נהיה מחוברים לאינטרנט, שיסיע לנו במידע ויעביר את המשרד למכונית. הדגם הקודם של פורד מ-2007, ה-Ford synch, הכיל כמה מיישומים אלה והוא פרי פיתוח משותף של פורד ומיקרוסופט. החידוש ב-Touch עלפני ה-synch הוא בעיקר, שה-Touch מכילה גישה לאינטרנט: ניתן לקחת מודם 3G לתוך המכונית ולהתחיל לגלוש עם המחשב הנייד. כלומר שהרכב כולו הוא מה שנקרא Wi-Fi hotspot. Wi-Fi בתוך מכוניות כבר קיים. אבל הדבר דורש התקנת חומרה נוספת (מקלט וראוטר) וגם תשלום חודשי נוסף. וכך היה צריך לשלם עבור החומרה שהותקנה בתוך הרכב. עם השדרוג של ה-synch ל-Touch הצרכנים של פורד יוכלו להשתמש במודם 3G שלהם ולקבל את אותה התוצאה בדיוק, מבלי לשלם תשלום נוסף על התקנת החומרה ועל שירות האינטרנט החודשי.  רוצים לקנות? המכונית תשווק רק ב-2011.

4) הקורא האלקטרוני והעיתון הנייד: זוכרים שסיפרתי לכם על עיתונות אלחוטית ביולי? החזון כבר היה בפיתוח. ה-e-Reader הוא הגל החדש והוא גם הולך להיות מותאם לעיתונות אלחוטית חיה. הרכיב יכול להוריד e-books וגם תכני עיתונים ומגזינים באמצעות מסך בעל רזולוציה כמעט כמו דיו בנייר. היחידה מחוברת אל-חוטית לחברה המשווקת כדי לאפשר עדכונים. בעזרת הרכיב עושים מנוי לעיתונים. מי אמר שהעיתונות גוססת ומתה?… בכלל לא. היא רק עוברת לאיפון ולרידר. מאמרים מהעיתונים ומהירחונים יותאמו מחדש ל- e-Reader בדיוק כמו שהם הופיעו בדפוס: עם תצלומים ברזולוציה גבוהה, גרפיקה ואלמנטים אחרים ברזולוציה בדיוק כמו שהיה בדפוס.

מהו בכלל e-book? זהו ה”באז” החדש. רכיב נייד שמאפשר לקוראים לקרוא עמודים דיגיטאליים. העתידן ריי קורצווייל סבור שה-e-,Reader למשל של QUE של “פלסטיק לוג’יק” ושל חברות אחרות, יתפשו את הדור הבא של המכשירים: e-Reader דקיק, רזה, שוקל מעט מאוד ובעל מסך צבעוני. המשתמש יכול להוריד ספרים ולאחסן אותם או לרכוש תוכן מעשרות חברות עיתונים. כרגע הטכנולוגיה ליצירת e-paper צבעוני היא עדיין רחוקה. התמונות שבמקור הופיעו בעיתונות בצבע הן תופענה על גבי ה-eReader בשחור לבן. ניתן יהיה לשלוח אימיילים עם קבצים נספחים לאימיילים הישר ל-QUE כדי לקרוא אותם שם. ניתן יהיה לרכוש את המכשיר החל מאפריל  השנה.         

כמובן שאיפה שיש חדשנות נמצא שם את ריי קורצווייל. ריי קורצווייל  וחברתו Kurzweil Technologies בנה יחד עם knfb Reading תוכנה חדשה בשם  Blio, שאותה הוא חשף ב-CES. התוכנה בנויה על פלטפורמת מיקרוסופט והיא הופכת כמעט כל מחשב נייד, נטבוק וסמרטפון לרידר אלקטרוני עשיר בתמונות. התוכנה משתמשת בקבצים המקוריים מסוג PDF של המוציא לאור כדי לשמור את הפורמט של הספרים והירחונים, כולל כל המערך שלהם, הצבעים והגרפיקה. היא גם תומכת במולטימדיה ווידאו וקישורים לרשת. יש לה מאפיין של קריאה בקול רם, שמאפשר למחשב לקרוא בקול רם ולדבר במלים בעודם מוארות על הדף. ישנה גם יכולת תרגום. התוכנה תהיה אפשרית כהורדה חינם כבר בפברואר עם חנות אונליין שתאפשר גישה ליותר ממיליון כותרים – מרבי המכר ועד למדריכי הטיולים. התוכנה תהיה זמינה למחשבים אישיים, לאיפוד טאץ’ וגם לאייפון. התוכנה מאפשרת חוויה בצבע מלא ולכן היא מציגה את העמוד בדיוק כפי שהוא נראה בספר או בעיתון. היא גם תומכת בוידאו ובאנימציה.

כאשר תומס אדיסון המציא את הפונוגרף בסוף המאה ה-19, עיתוני מדע שאלו: “האם יהיה לנו סוג חדש של ספרים? האם כתיבת אותיות תהיה תהליך של העבר?” היום כאשר תומס אדיסון החדש, ריי קורצווייל, ממציא את Blio שואלים בדיוק את אותן השאלות ואומרים בדיוק את אותו הדבר: צופים את סוף עידן הספר מנייר…   

 

 

5) עצמים בלתי מזוהים ב-CES:

מסכת צוללנים. מה זה?…. שם הממציא: הנין של הנין של ז’ול ורן. כאן.

 

ההליקופטר המעופף של חברת פארוט , שאותו מטיסים באמצעות האייפון. הוא בעל ארבעה להבים עגולים הנשלטים על ידי סיגנלי Wi-Fi, כולל מצלמות אלחוטיות שיכולות להעביר וידאו לאיפון או לאיפוד, ובכך הן מאפשרות למשתמש להשתמש בסביבה שלו כמטרה. ההמצאה היא במקור של פרופסורית מהמעבדה לרובוטיקה מה-MIT. ראו כאן.

 

ההליקופטר המעופף ומחשבי לוח חדישים

<a href="http://www.exego.net/admin/

 

טלוויזיות תלת ממדיות ומכוניות מחוברות:

<a href="http://www.exego.net/admin/

 

הטלפון החדש של גוגל, הנקסוס:

<a href="

 

ניידים בעלי מסכים שקופים:

<a href="http://www.exego.net/admin/

 

 

 

Posted in מאמרי רשימות | Leave a comment

אובמה ופרס הנובל לשלום: האם נצחנו במלחמה אבל לא בשלום?

 

אובמה ופרס הנובל לשלום: האם נצחנו במלחמה אבל לא בשלום?

אתמול ברק אובמה קבל את פרס הנובל לשלום. כמה ימים קודם לכן הוא אישר שליחת חיילים נוספים לאפגניסטן. בנאומו אובמה הסביר את האג’נדה שלו: אני שוחר שלום “שנשבע להגן על ארצו”. כלומר, מנקודת המבט של פרס נובל לשלום, הוא פצפיסט עם הנחות. מסתבר שגם נורבגיה עצמה נוקטת בדיוק באותה עמדה ולכן הענקת פרס נובל לשלום באוסלו היא לא ממניעים של פציפיזם טהור.

אובמה פנה אתמול בנאום פרס הנובל שלו באוסלו אל האומה בנורבגיה. את נורבגיה נמצאת עם אמריקה במלחמה במדינה רחוקה, ומעניקה לי פרס נובל לשלום: “אבל אולי הסוגיה המעמיקה ביותר שאופפת את קבלת הפרס הזה על-ידי, היא העובדה שאני המפקד העליון של אומה שנמצאת בעיצומן של שתי מלחמות. אחת מהמלחמות האלו נחלשת. השנייה היא קונפליקט שאמריקה לא חיפשה; באחת מהן משתתפות איתנו 43 מדינות נוספות – כולל נורבגיה – במאמץ להגן על עצמנו ועל כל האומות מפני עוד תקיפות”.

אובמה נטל על עצמו את מלוא האחריות: “ועדיין, אנחנו במלחמה, ואני אחראי להצבתם של אלפי אמריקנים צעירים בשדה הקרב במדינה רחוקה. חלקם יהרגו. חלקם ייהרגו. וכך אני בא לכאן עם הבנה אקוטית של המחיר שגובה עימות מזוין – מלא בשאלות קשות לגבי מערכת היחסים בין מלחמה ושלום, והמאמץ שלנו להחליף אחת בשני”.

הקלישאה אומרת שלאומות העולם צריכה להיות הנחישות להלחם בגורמים עוינים. ביטול המלחמה יעשה באמצעות פעולה משותפת. אבל אובמה מסביר שמלחמה תמיד הייתה כאן, כמו תופעת טבע, ולכן לא ניתן להימנע ממנה: “השאלות הללו אינן חדשות. מלחמה, בצורה זו או אחרת, הופיעה עם האדם הראשון. בשחר ההיסטוריה, לא תהו לגבי המוסריות שלה; זו הייתה פשוט עובדה, כמו בצורת או מחלה – הצורה שבה שבטים ולאחר מכן ציביליזציות ביקשו להשיג כוח וליישב מחלוקות”.

אובמה לכן נקט בעמדה הפילוסופית של שוחר שלום, אבל “שנשבע להגן על ארצו”. גם במעמד פרס הנובל הוא לא יכול לאמץ את העמדה של פצפיסט טהור: “עם הזמן, כפי שחוקי המוסר ביקשו לשלוט באלימות בקרב קבוצות, ניסו גם פילוסופים, אנשי דת ומדינאים לווסת את החוק ההרסני של המלחמה. הרעיון של ‘מלחמה צודקת’ נוצר בניסיון להראות שמלחמה היא מוצדקת רק כשהיא עומדת בכמה תנאים מקדימים: אם פותחים בה כמוצא אחרון או כהגנה עצמית; אם הכוח שבו משתמשים הוא פרופורציונאלי ואם, כשאפשר, אזרחים לא נפגעים.”

שוחר השלום, שהוא “ראש מדינה שנשבע להגן על ארצו”, מאמין שישנן נסיבות שבהן מלחמה היא צודקת. הוא מאמין שהשימוש בכוח הוא מתאים לאור אויב שמצהיר, שהוא רוצה להשמיד ולהרוס ללא תנאים את העם שלו. בכל המקרים האחרים הוא סבור שזה שגוי ומזיק להשתמש בכוח ליישוב סכסוכים בין לאומים. כאשר ניצבים מול אויב ששואף להרס של חיים כמטרה בפני עצמה, המלחמה היא מוצדקת. נוהגים היום בעולם לתת את אחמדיניג’ד כדוגמא לאויב כזה. בכל המקרים האחרים שוחר השלום מאמין שאין ללכת בדרך המלחמה כדי ליישב סכסוכים בין לאומים. ולכן, אמר אובמה, מכיוון ש”רוע אכן קיים בעולם”. כמובן ש”תנועה בלתי-אלימה לא הייתה יכולה לעצור את הצבא של היטלר. משא ומתן לא יכולים לשכנע את מנהיגי אל-קאעידה להניח את נשקם”.

אבל אובמה מודע לבעייתיות שכאן. איך נגדיר מהי מלחמה צודקת? מתי מלחמה היא צודקת ומתי היא לא צודקת? ניקח את הדוגמא של מלחמות במדינות רחוקות כמו אפגניסטן ועיראק. זה רחוק מלהיות ברור איזו מדינה מאיימת על הקיום של האחרת – האם ארה”ב על עיראק או עיראק על ארה”ב? האם נורבגיה על אפגניסטן או עיראק או אלה על זו? אכן, זה אפילו מוטל בספק האם איום כזה בעצם קיים. במצב כזה האם המשך גישה מלחמתית היא מוצדקת? האם שליחת חיילים כדי לסייע בהוצאת חיילים מוצדק? או, אם ניקח את הדוגמא של מלחמות הדת. כאן זה עוד יותר רחוק מלהיות ברור איזו דת מאיימת על הקיום של האחרת: המוסלמים הקיצונים חושבים כי להשליט את האסלאם במקומות שונים בעולם זה צודק. הנוצרים בימי הביניים חשבו שלהשליט את הדת הנוצרית במקומות שונים זה היה צודק. היהודים חשבו שהיהדות היא צודקת. מה צודק? אובמה אומר: “לאורך רוב ההיסטוריה, לעתים נדירות הקפידו על הרעיון של מלחמה צודקת. היכולת של בני אדם לחשוב על דרכים חדשות להרוג אחד את השני הוכחה כבלתי נדלית, כמו גם היכולת שלנו לא לרחם על אנשים שנראים אחרת או מתפללים לאל אחר. מלחמות בין צבאות הפכו למלחמות בין מדינות – מלחמות טוטאליות שבהן ההבחנה בין לוחם לבין אזרח מעורפלת. לאורך 30 שנה, שפיכות דמים כזאת הטביעה פעמיים את היבשת הזאת. ובזמן שקשה לחשוב על סיבה יותר מוצדקת מאשר הבסת הרייך השלישי ומדינות הציר, מלחמת העולם השנייה הייתה עימות שבו מספר האזרחים שמתו עלה על מספר החיילים”.

מכאן

נצחנו במלחמה אבל לא בשלום מאת אלברט אינשטיין 

בדצמבר 1945 אלברט אינשטיין נאם במהלך ויכוח פוליטי סוער בארוחת ערב באירוע לכבוד מקבלי פרסי הנובל. אינשטיין תאר את מצב העולם לקראת סוף 1945. נראה שאינשטיין הצליח לזהות מספר מגמות שהן לצערנו נכונות למצב העולם הגלובאלי העכשווי: 

“פיזיקאים רבים מוצאים עצמם בעמדה דומה לזו של אלפרד נובל. אלפרד נובל המציא את חומר הנפץ החזק ביותר שהיה ידוע בזמנו, אמצעי להרס לשמו. בכדי לכפר על כך, לשחרר את מצפונו האנושי הוא הקים פרסים לקידום השלום ולהשגת שלום. כיום, הפיזיקאים שהשתתפו בעיצוב הנשק הנורא והמסוכן ביותר בכל הזמנים נרתמים באותה תחושה של אחריות, שלא לומר אשמה. ואנחנו לא יכולים לחדול מלהזהיר ולהזהיר שוב. אנחנו לא יכולים ולא צריכים להחליש במאמצינו לגרום לאומות של העולם ובמיוחד לממשלות שלנו מלהיות מודעות להרס הנורא שהן באופן ודאי מעוררות. אלא אם הן ישנו את גישתן זו לעבר זו ולעבר המטרה של עיצוב העתיד. אנחנו עזרנו ליצור את הנשק החדש הזה בכדי למנוע מהאויבים של האנושות מלהשיג אותו לפנינו; בהינתן המנטאליות של הנאצים, פירושו היה הרס בל יתואר והשעבוד של שאר העולם. אנחנו מסרנו את הנשק הזה לידיים של העם האמריקאי והבריטי כנאמנים של האנושות כולה, כלוחמי השלום והחופש. אך עד כה נכשלנו לראות כל ערובה לשלום, איננו רואים כל ערובה לחופש שהובטח לאומות באזור האטלנטי. נצחנו במלחמה, אבל לא בשלום. הכוחות הגדולים, מאוחדים בלחימה, עתה הם חלוקים בקשר להסכם השלום. הבטיחו לעולם חופש מפחד, אבל למעשה הפחד רק גדל בצורה משמעותית מאז הפסקת המלחמה. הבטיחו לעולם חופש מדלות, אבל חלקים גדולים בעולם ניצבים בפני רעב בעוד אחרים חיים בשפע. הבטיחו לאומות שחרור וצדק. אבל אנחנו היינו עדים ואנחנו אפילו עדיין עדים למחזה עצוב של צבאות “משחררים”, שיורים אל תוך אוכלוסיות הרוצות את עצמאותן ואת השוויון החברתי שלהן; ומפלגות ואישים כאלה, שמופיעים כמתאימים ביותר לשרת טובות הנאה, תומכים בארצות האלה באמצעות כוח הזרוע. שאלות וטיעוני כוח טריטוריאליים, כמה שהם מיושנים, עדיין גוברים על תביעות נחוצות של רווחה וצדק כללי…

התמונה של העולם אחרי המלחמה אינה ורודה. בכל שנוגע לנו הפיזיקאים, אנחנו לא פוליטיקאים וזו מעולם לא הייתה משאלתנו להתערב בפוליטיקה. אבל אנחנו יודעים כמה דברים שהפוליטיקאים אינם יודעים. ואנו מרגישים את החובה לדבר בקול ולהזכיר לאלה האחראים שאין תקווה לנוחיות קלה, לא נראה שניתן להתקדם קדימה בצורה איטית ולדחות לעתיד לא ברור את השינויים ההכרחיים. לא נותר זמן לעסקנות קטנונית. המצב קורא למאמץ אמיץ, לשינוי רדיקאלי בגישה שלנו כולה, בתפישה הפוליטית כולה. מי ייתן והכוונה שהניעה את אלפרד נובל ליצור את המוסד הענק שלו, הרוח של האמון והביטחון, של הנדיבות והאחווה בין בני האדם תשרור במחשבות של אלה שמכריעים את גורלם. אחרת יחרץ גורל התרבות האנושית”.

 

 

 

Posted in מאמרי רשימות | Leave a comment

אם ראיתי רחוק יותר זה כי עמדתי על כתפי ענקיות

אם ראיתי רחוק יותר זה כי עמדתי על כתפי ענקיות

 

עדה יונת: “מה שמטריד אותי בפמיניזם”…“הרבה מאוד נשים בגילי אומרות ‘…לא יכולתי להתקדם כי הייתי אישה’.

 

ישראל, יום ששי, 4 לדצמבר 2009. ערוץ 2 משדר ביומן ששי את הראיון של דנה ויס עם פרופ’ עדה יונת, ממש רגע לפני שהיא עולה לבמה כדי לקבל את פרס הנובל מידי מלך שוודיה. מלך שוודיה קרל גוסטב ה-16 יעניק את פרסי הנובל בכימיה, פיזיקה, רפואה, ספרות וכלכלה ביום חמישי ה-10 לדצמבר ותוכנית הטקס תועבר בשידור חי. פרס הנובל לשלום יוענק באוסלו בנורבגיה. מדענים קראו לפרסי נובל בתחומים חדשים, אבל בסופו של דבר הפרס מוענק כתמול שלשום כבר מעל מאה שנה בטקס המסורתי.

 

בראיון ביום ששי עדה יונת קראה תיגר על המוסכמות. היא התנערה מהניסיון לרתום אותה לדגל הפמיניסטי רק בגלל העובדה שהיא האישה הראשונה שזוכה בפרס נובל לכימיה מזה 45 שנה. ראו כאן.

“מה שמטריד אותי בפמיניזם”, אומרת פרופ’ עדה יונת, “זה שהרבה מאוד נשים בגילי אומרות ‘אני לא יכולתי להתקדם כי הייתי אישה’. ‘ואיתי תמיד התחילו, ותמיד היו צוחקים עליי כי הייתי אישה'”.

“נכון. צחקו עליי”, מודה יונת, “אבל אני אף פעם לא חושבת: כי הייתי אישה. צחקו עליי כי לקחתי פרויקט קשה'”. 

 

פרופ’ מיכאל סלע, נשיא מכון ויצמן לשעבר הסביר בכתבה את הצלחתה של יונת: “בתוך הטירוף הזה היה גם מזל גדול. אבל בדרך כלל אני חושב שצריך שלושה דברים: צריך אופטימיות, צריך התמדה וצריך מזל. אבל לא סתם מזל. אלא כשהמזל פוגש את המוח שמסוגל לתפוש את המזל. ומתברר שהיה לה את שלושתם”.

 

משעדה יונת הצליחה להגיע לפרס הנובל, היא התלוננה בכתבה, שלא מפסיקים לשאול אותה: איזו שמלה תלבשי בטקס קבלת פרסי הנובל, מתי תלכי לספר ומה תעשי עם הכסף? “שיירדו ממני עם השאלות האישיות האלה”, אומרת יונת. עדה יונת תקבל שליש מפרס הנובל שהוא 10 מיליון קרונר שוודיים.

 

עדה יונת והריבוזום.

 

 

לא מפסיקים לשאול אותה איזו שמלה תלבשי ומתי תלכי לספר?  (צילום: גלי)

 

וכאן אכן מתבקשת השאלה, האם גם את הגברים זוכי פרס הנובל שואלים, איזו חליפה תלבש לטקס ומתי תלך לספר?…  כנראה שלא במיוחד שואלים. ויותר מזה, עדיף שיבואו פרועים ויראו בדיוק כמו אותו מדען שיצא זה עתה מהמעבדה שהתפוצצה.

 

אשה מדענית שבאה פרועה לטקס גאלה כדי לקבל פרס נובל היא לא מדען גאון. היא מקסימום מוכשרת ואם היא לא הלכה למספרה יש לה טעם מזעזע. ואילו מדען לא מסורק ופרוע הוא אינשטיין.

פתחו מועדון שיער לגברים בהשראת אלברט אינשטיין ושאלו ברשת שאלות כמו, אם הוא ידע כל כך הרבה על הכבידה למה השיער שלו עמד ככה למעלה ולא נמשך למטה?

 

 

דברנו על אינשטיין נכון? אלברט אינשטיין בכלל לא בא לטקס פרסי הנובל ב-10 לדצמבר 1922 בשטוקהולם כדי לקבל את פרס הנובל בפיזיקה. אינשטיין היה באותה העת בביקור ביפן והוא הפסיד את הרכבת לשוודיה (בזמנים ההם רכבות נסעו ימים רבים…). בהיותו אזרח גרמני ושווצרי כאחד, השגרירים של שתי המדינות רבו ביניהם מי יבוא לקחת את הפרס במקומו מידי המלך גוסטאב החמישי. לבסוף שגריר גרמניה הגיע ולקח את הפרס. לו אינשטיין היה מצליח להגיע בזמן לשטוקהולם, לבטח הוא היה מגיע כהרגלו בלי גרביים ובשיער פרוע. או אז היו פותחים מועדון לגברים שבאים לטקסים עם חליפות ולובשים נעליים ללא גרביים… 

 

מרי קירי: “אני מאמינה שאין כל קשר בין עבודתי המדעית ועובדות חיי הפרטיים”…

 

פריס, 5 לדצמבר 1911. כמעט מאה שנה קודם. מרי קירי זוכה בפרס נובל לכימיה. למרי קירי היה רומן עם פול לנג’בן, הפיזיקאי הנודע שניסח את פרדוקס התיאומים ותגליות מדעיות רבות. דבר הרומן התפרסם בעיתונות בכל צרפת. מרי קירי בסך הכל חיפשה אהבה ופול לנג’בן חיפש ניחומים בעת הליך גירושין מתוקשר.

 

משוודיה ביקשו ממרי קירי שלא תבוא לקבל את פרס הנובל “אני מתחנן בפניך”, כתב חבר האקדמיה לפרסי הנובל, “אנא הישארי בצרפת ואל תיסעי לשטוקהולם, כי איש לא יכול לחזות מה יתרחש בטקס הענקת פרס הנובל. הכבוד וההערכה לאקדמיה שלנו, כמו גם למדע עצמו ולארץ אבותייך, דורשים ממך שתחת נסיבות כאלה תוותרי על הרעיון לבוא לכאן ולקבל את הפרס”.

 

מרי קירי הגיבה באלה המלים ב-5 לדצמבר: “אני חייבת לפעול לפי אמונתי. המהלך שאתה מייעץ לי לנקוט נראה לי טעות גדולה מצידי. הפרס ניתן לי על גילוי הרדיום והפלוטוניום. אני מאמינה שאין כל קשר בין עבודתי המדעית ועובדות חיי הפרטיים, שאנשים חסרי ידע וידועים לשמצה משתמשים בהן נגדי. אינני יכולה לקבל את העיקרון לפיו קביעת ערכה של עבודה מדעית מושפעת מעיוות ומהשמצה בנוגע לחיים הפרטיים. אני פגועה מאוד מכך שאתה עצמך לא מחזיק בדעה זו גם כן. כאשר יגיע מכתב זה לידיך תדע שאני כבר הסכמתי להופיע בשטוקהולם לטקס. אולם אני חשה כה חולה שאינני יודעת האם יהיה זה אפשרי עבורי לנסוע”.

 

בדצמבר 1911, למרות בריאותה הרעועה, נסעה מרי קירי 48 שעות לשטוקהולם יחד עם בתה בת ה-14 אירן וקבלה את פרס הנובל בכימיה.

 

 

פגשתי את עדה יונת בסוף אוקטובר בועידת הנשיא. ישבתי לידה באולם בועידה.

בדיוק באותו היום Ynet פרסמו את המאמר שכתבתי על מרי קירי, הרומן שלה עם פול לנג’בן וכיצד כמעט ונמנע ממנה פרס הנובל בכימיה. ספרתי לעדה יונת שפרסמתי היום מאמר בידיעות על מרי קירי והצרות שעשו לה בדרך לפרס הנובל בכימיה ויונת צחקה. היא הראתה לי תמונה של הנכדה הקטנה שלה על גבי המחשב. סבתא גאה. סבתא גאה ומדענית: ישבנו יחד באולם בבניני האומה וחיכנו לדיון של שמעון פרס עם ריי קורצוייל, שעמד להתחיל תוך רבע שעה. האולם היה מלא. עדה יונת עבדה במחשב הנייד והוציאה מהתיק ערימת מאמרים ושמה אותם על הרצפה לידה. הסדרנית התקרבה אליה ובקשה ממנה שתאסוף את המאמרים ותרים אותם. מדובר באולם, אירוע חגיגי… נשיא המדינה עמד להכנס, שועי עולם וראשי המדינה ישבו באולם… ולא מדובר במעבדה או במשרד. עדה יונת אמרה לה, “לא, תשאירי אותם שם למטה, זה נוח לי ככה”. ויונת המשיכה לעבוד, לקרוא מיילים ולקרוא על הכנס משטוקהולם במחשב הנייד, כאשר המאמרים מפוזרים על הרצפה. בין לבין היא גם אמרה תודה לכל המברכים ולא ענתה כאשר העיתונאים התקרבו, צילמו אותה ושאלו: “את עובדת בכל מקום?” מדענית אשה עובדת בכל מקום.

 

 

(צילום: גלי)

 

אליזבט בלקברן: “כיצד הצלחת לעשות זאת כאישה?”… “התחפשתי לגבר… זה עצוב”.

 

שטוקהולם, יום ראשון 6 לדצמבר 2009. השנה האקדמיה בשטוקהולם החליטה להיפתח במיוחד לנשים מצטיינות. פרסי נובל הוענקו לעדה יונת וגם במקביל לשתי נשים מדעניות ברפואה. זו הפעם הראשונה שבה שתי נשים זוכות בפרס נובל מדעי אחד. על פני השנים רק עשר נשים זכו בפרס נובל לרפואה.

האקדמיה בשוודיה העבירה בכך מסר למכוני המחקר המדעיים בעולם. וזאת, במקביל להענקת פרס הנובל לשלום לברק אובמה, הנשיא השחור הראשון שנבחר בארה”ב והראה תכונות הצטיינות דיפלומטיות ורצון עז לקדם תהליכי שלום בעולם. שתי זוכות פרס הנובל ברפואה העניקו ראיון בשטוקהולם על מקומה של האישה במדע.

 

שתי זוכות פרס הנובל ברפואה, האמריקאיות אליזבט ה. בלקברן וקרול וו. גריידר, דברו במסיבת עיתונאים לכתבים לפני טקס פרס הנובל שיערך ביום חמישי. הן שתיהן תקבלנה את פרס הנובל ברפואה בסך של 10 מיליון קרונר יחד עם ג’ק סזוסטק על התגלית: האופן שבו מגוננים כרומוזומים על עצמם בעוד תאים מתחלקים (עבודה שהובילה לטיפולי סרטן ולמחקרי זקנה).

 

שתי הזוכות בפרס הנובל ברפואה קוראות למוסדות המדעיים לשנות את מבנה הקריירה שלהם ולסייע ליותר נשים להגיע למשרות רמות. הן סבורות שבתחילה, אותו מספר של נשים וגברים מתחילים בקריירה מדעית. אולם, עלפי רוב, הנשים אינן מסוגלות להתקדם לאחר שהן יולדות ילדים, בגלל העדר גמישות. בלקברן אמרה לסוכנות הידיעות במסיבת עיתונאים בשטוקהולם, “מבנה הקריירה הוא במידה רבה מבנה קריירה שהוא עובד עבור גברים”. היא הוסיפה, “נשים רבות, בשלב בו הן בצעו את ההכשרה שלהן, כבר רוצות לחשוב על משפחה… והן פשוט נרתעות מאוד ממבנה הקריירה. לא מהמדע, שבו הן מצליחות היטב”.

 

 

The 2009 Nobel laureate in medicine Elizabeth H Blackburn of ... 
Photo/Janerik Henriksson/Scanpix Sweden
אליזבט ה. בלקברן במסיבת העיתונאים ביום ראשון
 

בלקברן נזכרת, בגלל שהיא הייתה אישה, אמרו לה פעם שהיא לא יכולה להיות מדענית. היא גדלה באוסטרליה לזוג הורים רופאים והיא ראתה במדע כזכות מלידה. היא מביטה לאחור על הקריירה שלה ומאמינה שהיא נתקלה באמונות תפלות רבות: בדיוק כמו נשים מצליחות רבות בתחומים לא מסורתיים, היא פשוט התרגלה להתכחש להן: “הייתי מתעלמת מהן”, היא נזכרת, “וזו הדרך שהתמודדתי. זה היה במידה רבה עלבון. אילו הייתי נעצרת וחושבת על כך, הייתי חשה מאוד פגיעה לכך”.  

 

מה שהניע אותה קדימה הייתה התשוקה לעבודה. כמו נשים רבות היא לא פעם חשבה לעזוב את המערכת לקראת סוף הפוסט דוקטורט. “בשלב מסוים חשבתי שאני בהריון”, היא אומרת, “וחשבתי, ‘נו טוב, רק יהיה לי ילד, ולא אצטרך לחשוב על הלחץ הזה’. אינני יודעת האם זה יהיה לטווח קצר או לא”. היא מוסיפה, “אני מביטה לאחור ואני חושבת כמה בקלות ניתן להיות מוסחת בגלל שנמצאים בשלב מרתיע כמו למשל כאשר צריכים להיות בחוץ ולחפש משרה”.

 

בלקברן ילדה רק ילד אחד. היא מסבירה, “נשים רבות תוהות, ‘כיצד אצליח לעשות זאת ושתהיה לי גם משפחה?’ כי חלק מתרבות המדע היא, אם את לא נמצאת שם עד מאוחר, את לא באמת עושה זאת, וזאת הטינופת העצומה. כל אותן שעות והשיחות והדברים כמו אלה לא הופכים את המדע לטוב יותר”.

היה לה מזל, כך היא מרגישה, שהיא מצאה שמרטף לילד, שניתן לסמוך עליו. “מזל”, היא המלה שבה בלקברן משתמשת לעתים קרובות כאשר מדברים על נשים וקריירה. היא מרגישה ברת מזל – המנחים שלה עודדו אותה, היה לה מזל שהמחקר שלה הצדיק את המחויבות שלה, מזל שהיא מצאה השגחה אוהבת ותומכת לבנה היחיד, מזל שהייתה לה משרה מספקת, נישואים משמחים וכולי.

 

לא פעם שאלו אותה, “כיצד הצלחת לעשות זאת כאישה?”, והיא עונה, “אני אומרת משהו שמפתיע אפילו אותי לפעמים: ‘התחפשתי לגבר’. לא הבנתי למעשה עד לשיחה זו שזה מה שעשיתי. בשעתו, לא חשבתי על זה כדבר עצוב, אבל זה עצוב”.

 
בלקברן טוענת, שגישה גמישה יותר למחקר במשרה חלקית או הפסקות בקריירה תסייע לנשים להמשיך ולהתקדם בקריירות שלהן במהלך השנים בהן הן מגדלות ילדים. “אינני מדברת על ביצוע מדע באיכות מדרגה שנייה, רחוק מזה”, היא אמרה. ” ניתן לבצע מחקר ממש טוב כאשר עושים אותו במשרה חלקית”.

וגריידר מוסיפה, שהיא במיוחד רוצה לראות מהלכים שיבוצעו במטרה לראות יותר נשים בועדות ובמשרות של מקבלי החלטות. “לדעתי”, היא אומרת, “משהו מעשי צריך להיעשות כדי לבצע זאת, מכיוון שעברו שנים רבות מידי בהן נשים נכנסו ברמה של 50 אחוז, ועדיין ברמות של הדרגים הגבוהים המצב לא השתנה בהרבה”.

 

עדכון: מחקר חדש מצא, שנשים שנטלו מנות גבוהות של טסטוסטרון לא בהכרח הראו התנהגות אגרסיבית. להפך נשים שקבלו טסטוסטרון מתנהגות בנדיבות מופלגת (האם תכונה זו תוביל אותן להסתדר בעולם הגברים?) לכן מי שתהתה בדבר השאלה: איך היא הצליחה ואנחנו לא? התשובה היא כנראה לא בעזרת הטסטוסטרון…:)

 

האם נשים בעלות טסטוסטרון גבוה הן יותר אגרסיביות? מחקר חדש שפורסם אתמול כמכתב בכתב העת Nature מצא שנשים שקבלו מנות של טסטוסטרון לא הראו התנהגות אגרסיבית. להפך. חוקרים מאוניברסיטת ציריך בדקו 121 נשים ונתנו לחלקן 0.5 מיליגרם טסטוסטרון ולחלקן פלסיבו. זאת ארבע שעות לפני שהן התקבצו לשחק משחק יחדיו, שהיה קשור ברווח והפסד כספי. לפני המשחק הן נתבקשו לומר מי מהן סבורה שהיא קבלה טסטוסטרון ומי מהן חושבת שהיא קבלה פלסיבו. במשחק אחר כך, נשים שקבלו טסטוסטרון הראו נדיבות מופלגת יותר לעומת אלה שקבלו פלסיבו. אבל הנשים שהאמינו שקבלו טסטוסטרון, בין אם אכן קבלו או לא, היו הרבה יותר אגרסיביות. החוקרים העריכו שהתנהגותן נבעה מהאמונה שהטסטוסטרון (הורמון המתקשר בתודעה עם אגרסיביות) מעניק תירוץ מראש להתנהג באגרסיביות. 

מנות גבוהות יותר של טסטוסטרון לא בהכרח מובילות להתנהגות יותר אגרסיבית. כאן.

 

Angry  girl

 

הטקס

הרצאת הפתיחה.

 

ההודעה מה-7 לאוקטובר.

פרסי נובל לפי אזרחות:

6 מבין הזוכים הם אזרחי ארה”ב, 1.5 אזרחי ארה”ב אזרחית ישראלית אחת וחצי אזרח סיני.

3 מהם ילידי ארה”ב, אחד יליד בריטניה, אחד יליד אוסטרליה, אחד יליד סין, אחד יליד הודו, ואחת ילידת ישראל.  

בגלל עדה יונת שלנו ועדת פרס הנובל תרגמה במיוחד את ההודעה על זכיית פרס הנובל לכימיה לעברית! הנה התרגום משפת הטבח השוודי לעברית שפת הקודש

עדה יונת מקבלת את פרס הנובל:

המלך (קרל גוסטאב) והמלכה שלנו (עדה יונת)

 

צילום: רויטרס

 

3 מתוך 14
צילום: AFP

מכאן

Posted in מאמרי רשימות | 37 Comments